אומרים שלחץ הוא כמו התרגשות. לפעמים נחשוב שאנחנו לחוצים, כשבפועל אנחנו מתרגשים ממשהו. אומרים גם שלחץ, והתרגשות, באים ביחד, אם אנחנו אוהבים משהו- אנחנו נלחץ ממנו וגם נתרגש ממנו באותה המידה. אני מתקשה להבין האם אני לחוצה או מרוגשת.
לפעמים אני מרגישה מכונסת, זו תחושה לא נעימה. אז- אני משתטה, עושה שטויות, משחקת. האם אני לחוצה, או מתרגשת? כי גם בהתרגשות וגם בלחץ- הידיים, הרגליים רועדות, הדופק מהיר, הנשימה דלה.
לפעמים דווקא מהמקום המשחקי, המשתטה- אני מחפשת להתכנס אל תוך עצמי, אל רגע של לבד.
אז אני מרגישה דפיקות לב מואצות, נשימות מהירות ודלות. התרגשות, או לחץ, הם מביאים אותי לחשוב ולנתח- כאן יכולתי לעשות טוב יותר, שם יכולתי אחרת. אני עושה המון ומרוצה מעצמי, אבל בפועל זה לא נגמר- הדחף למצוינות.
והאם אני רוצה להצליח כי אני מתרגשת ממשהו? או כי אני לחוצה מכישלון?
ומה קורה ברגע שקיבלתי הכל? אז יש בת זוג, ויש נאמבר מעולה. אבל גם אם הנאמבר משתפר- חסר דיוק בתאורה. ואם יש דיוק בתאורה- נפל הכדור. אם תפסתי את כל הכדורים, אז לא יצאתי פוטוגנית בתמונות. כל מה שיש הופך למשקולת של מה שאין.
ואז אני עולה על הבמה, והלחץ הופך להתרגשות. המשקולת מתפזרת ממני, מבחירה- אל שדה בו יש אוויר לנשימה. שם אין לחץ, גם אין התרגשות. רק אני בחקר ומשחק מתמשך.
