אגם הברבורים

אני מרגישה רגישה, הכל עושה לי כווץ׳ בלב. 

החל מהבית שלי, אל הלב שלי האוהב, אל זה שבקלות מתאהב.

אני לא מצליחה לדבר על מה שהיה. אני שוכבת במיטה חשופה, ליטרלי- עירומה, וחשופה גם בלב שלי. 

חברה לידי, וכשהיא חיבקה אותי רציתי שהיא תתפשט. להרגיש את הלב שלי קרוב לשלה, להשמיע את פעימות הלב שלי.

כאב סביב הריב עם ההורים, והעובדה שעזבתי. מה שאני רוצה מהם כילדה כבר לא יתגשם. אני אישה וזה הזמן לעזוב את הקן. נהנתי להיות בקן, כמו גוזל שחוזר לתוך הביצה שלו, ומקבל הזדמנות להחלים. 

יצאתי פצועה יותר, כאשר היציאה מן הבית הייתה ברגע קיצון ממש כמו פעם. כאילו לא חלפו 15 שנה

וכאילו לא הייתי ממש ברע, יצאתי לפגוש חברה, אבל הרגשתי בדייט. הגעתי וראיתי אותה על הבר, עם שמלה אדומה, שיער שטני, וחיוך. 

אני באתי, בלי אכפתיות לאם רואים לי את הישבן, לא רואים. הרגשתי סקסית עם החצאית הירוקה והגופיה הלבנה.

השיחה קלחה, חיוכים היו, וגם משיכה הייתה. זה קשה. 

אני בזוגיות שלא מאפשרת לי את זה כרגע, אוהבת את הזוגיות שלי מאוד. מעולם לא הייתי בקטע של לפתוח. אבל אני במחשבות מאתגרות.

שמה אותן בצד, כי המחשבה שלא יצא לי לנשק אותה קשה לי כרגע.

חזרתי הביתה, מסטולה, קצת שיכורה. אחרי שאוננתי ברכב לעצמי, בזמן נהיגה.

ואז, ישנתי קצת, אחרי שאכלתי כמה בטטות, אורז,

מלא עוגה.

וקמתי חשופה, רגישה, עם כווץ׳ בלב של כאב, פחד, התרגשות, עייפות, חרמנות, ורצון להיחשף מולה עוד.

אפילו ברמת המבט, היה נחמד לשבת במיטה עירומות ולהסתכל בעיניים. בלי מיניות, בלי כלום.

״זו אני״