אני מתיישבת מול הדף הריק ולא כותבת, בעיקר מרגישה.
תקופה קשה עוברת עליי. תקופה של הבנה על כל מני פגיעות מיניות שהיו, תקופה של הבנה שהגבולות שלי צריכים להתהדק.
תקופה של משבר גדול עם ההורים, תקופה של חודש במנוסה. החודש בו קיוויתי לנוח בבית..
תקופה של מעבר דירה. בלי גב מההורים, עזרה מאנשים בודדים. תקופה של מקום חדש. תקופה שמפחיד.
תקופה של מעבר דירה, מקום משותף. תקופה מאתגרת להתמודד עם רעשים, עם תקשורת בין-אישית, עם הוצאת כסף.
תקופה של קושי מול כסף, לצד פריצה מול כסף. תקופה של חופש שאני מקווה שלא תסתיים במינוס
תקופה של אגו. היא מגיעה דווקא חודש לפני הקרקס, אני טובה מספיק? אני אצליח? למה הם מצליחים? איך אני מצליחה?
תקופה של רצון ליותר. יותר ביטחון, פחות אגו. אבל איך ארגיש ביטחון, אם אני מתמודדת אני- עם מטענים רבים, מול העולם הגדול? רוצה עוד כסף, עוד חברים שיתמכו במעבר הדירה, אהבה ותמיכה מההורים שלי, גבולות ששומרים עליי בטוחה.
אני שמה את הגבולות האלה עכשיו, אני מרגישה ומתקשרת, ומדברת, אבל גם זה מה שעושה אותי קצרה, ועייפה.
חוזרת שוב לכל-אותם-דברים שאני צריכה.
