אגם הברבורים

אחרי כמה ימים של חוסר מעש,

קמתי עם מלא מוטיבציה.

יש לי קבוצה ספציפית עבור השיתוף הזה, אבל הרגשתי שפחות בא לי לשתף שם היום, וכאן יותר מתאים, לשתף את ההתפתחות שלי.

מצד שני גם פחות מתאים, אני אוהבת שהמקום הזה משתף את האמוציות שלי יותר מאשר את הרצונות שלי. את הדברים העמוקים יותר, יותר מאשר את השטחי. אם כבר שטחי, שיהיה מסעיר. 

אבל גם תהליך נפשי הוא חלק ממני, ומאוד משמעותי. סופ״ש שעבר הייתי בהתקדמות מדהימה, הנעתי הרבה דברים בחיים שלי קדימה. בעוד שבמהלך השבוע הזה, נהייתי כל כך עייפה. גם בגלל דברים שקרו במהלכו, גם בגלל חוסר שינה, ושינה לא מספקת. גם עכשיו- אחרי הרבה שעות שינה, אני עייפה ומותשת. אבל המוטיבציה הולכת וגדלה, מספיק כדי להניע אותי לעשות משהו.

הופתעתי מעצמי הבוקר. תמיד נתתי הרבה לסביבה שלי, אבל השנה אני מרגישה שעברתי תהליך בלבחור למי לתת. הרבה פעמים כשזה נכון, אני לא רוצה תמורה. 

עברתי תהליך גם במתי נכון לתת. לפעמים אני רוצה לתת לאותו אדם, אבל אין לי אנרגיות נפשיות, אז- זה גורע ממני. היום חברה רצתה שנעבוד ביחד, אני לא מרגישה שצריכה עזרה בעבודה. אבל ממש שמחתי לכתוב לה שאשמח לפנות זמן להתבונן. זה הרגיש לי נעים, הרגיש לי ביחד. שמחתי שהיא פנתה אליי.

כבר עכשיו תוך כדי שאני כותבת קבעתי ללכת לידיד ולעזור לו במשהו אומנותי. נשמע ממש כיף. על הדרך נותן לי מוטיבציה לקום מהמיטה, ולהתניע בעצמי.

אני בתקופה הזאת בחיים, שיש בעיקר הרבה עשייה, ופחות מחשבה. אבל גם מחשבות על דברים חדשים עולות, וזה הכי כיף בעולם!