אגם הברבורים

צמאה לשינוי, ואולי כי את הדברים הכי קלים, הכי קשה לעשות. ואת הדברים הכי קשים, הכי קשה לשנות. אין מדד למתי אקבל הודעה חדשה, מתי תצוץ הזדמנות. כשהיא צצה, מתי תצא לפועל? או שזה יסתיים בפיצוץ. מתי ארגיש איזה עקצוץ מדגדג, או מתי חלום יתגשם ולא יתמוגג. 

מתי אצליח לשבת על התחת כמה דקות כדי לעשות מדיטציה? מתי אבין שכל הקולות בראש שלי הם רק דיסאינפורמציה? אולי מפלצת, או בכלל מוטציה. מתי אלך לישון, וארגיש שעשיתי מספיק? מתי אמצה את החלום, ואגיע לפיק. 

אני צמאה לשינוי, כי את הדברים שכבר יש, קשה להעריך. בסופו של דבר, זה מצריך ממני להשאר במקום. כמו שקשה לשבת על התחת, גם קשה לעמוד. כמו שקל לי לרוץ, קל לבטל את הכל.