טוב, בעיקר אליהן. כי אני מעוניינת בחיבוק ובמילה טובה של אישה, ולא בלהיות פנטזיה של גבר.
איזה חודש מורכב. מלא במחשבות על החיים. למרות שכבר לא קוראים כאן בלוגים, אפרסם את הפוסט הזה.
סיימתי חודש ארוך של עבודה, ומחשבות, והגעתי אל החודש שהחלטתי מראש- שיהיה חודש המנוחה שלי.
לא ממש הצלחתי לנוח,
הוא התחיל כשהייתי חולה מאוד, מה שגרר לויכוח עם המעסיקה שלי, והמשיך לעוד דרמות. אולי בגלל מרקורי? אולי כי החיים בזבל? (הגזמה לצורך תאטרלי בלבד).
בין כל המחשבות, חשבתי לעצמי כמה שבא לי חברה ממש טובה. שנפגש, נדבר, שארגיש פתיחות. או אולי חבורת בנות! . בפן הרומנטי, חשקתי יותר בגברים, במיוחד כי אני וזוגתי בימים מאתגרים.
עממה,
צפיתי עכשיו באיזו סדרה-אונליין, עם 2 נשים במערכת יחסים בידיאסמית.
בדיוק מה שאני חוויתי בקשר שלי, זה היה מטורף. לא כל קשר בידיאסמי הוא ככה.. אינטנסיבי, אוהב, תשוקתי, מדויק.
גם לי היה את זה פעם. לאחרונה גם חשבתי על הקשר הזה, התלבטתי אם לכתוב הודעה, להשאיר את הפרק הזה מאחוריי?
בתור [שמי האמיתי], בחרתי לא לכתוב, אם כי בספק.
אבל עכשיו, אחרי שצפיתי באותה הסדרה והזכרונות עלו, אני דומעת לי בתור אותה גורה שהייתה.
אני כבר לא גורה, למרות שהיום בים איש מאוד מבוגר הופתע שאני לא בת 16 (הוא ממש הגזים, אני באמת לא נראת כזו צעירה!), אבל משהו בהבטחות הכל כך אמיתיות שורפות לי כרגע בגוף, משהו במילים שאני אז אמרתי הן כמו נחרטו בגוף שלי כדי שאזהה כל פעם שאנסה למחוק אותם.
בכלל, אותה תקופה הייתה מעניינת. במבט לאחור, הייתי באמת תמימה וקטנה. והיום, אני מאוד שונה וכנראה שהייתי פחות מרדנית בתוך אותו הקשר. בטח הייתי נהנת להתמסר, לציית, בטח הייתי מתרגשת מדי וצריכה לחבק, בטח הייתי ממששת את הפוטנציאל המלא שבי.
אני מדברת בלשון עבר, למרות שאחרי אותה סדרה הייתי חייבת לגעת בעצמי, חזק, להתנשם, לרצות בכמיהה. אבל מה?
אולי חברות, אולי חברה. אולי סדרה נוספת, אולי להתנחם בזיכרון ישן.