אתמול הייתי בקומזיץ עם כ15 קרקסנים, ואוכל טבעוני. בדרך חזרה זוג חביב נתן לי ולחברתי טרמפ, כשהגבר שאל- ״ מה החלום שלכן?״
כל אחד בתורו סיפר על החלום שלו. לגרום טוב לאנשים, להפיץ אהבה. להשתמש בכישרון שיש בנו כדי לעשות זאת. התרגשתי.
לפני הקומזיץ, הקראתי לחברה משפט שקראתי: הרעיון ששמחה היא ביעד ובמקום הבא, בעבודה הבאה, ואפילו בבן/בת הזוג הבאים, יש להזהר מלהתמכר אליה. עד שלא נוותר על הרעיון ששמחה היא במקום אחר, היא לעולם לא תהיה איפה שאנחנו.
המשפט הזה מאוד נכון, ולא אכנס לעומקו. אבל הגעתי למסקנה אחרי המפגש עם האנשים המדהימים, ששמחה היא באמת כאן. אצלי, אצלכם, ובעולם שלנו.
וכל פעם שאני פוגשת בן אדם טוב, מחבקת בן אדם, מקיימת שיחה מרגשת או נעימה עם בן אדם, מפיצה טוב, ומקבלת טוב. כל מקרה כזה, אני מכירה יותר אחוזים מהטוב בעולם. כל בן אדם שמצטרף לחיי, אוטומטית מעלה את אחוז הטוב שאני מכירה מהעולם הזה. לאט לאט, אני מכירה יותר ויותר טוב. והטוב הזה, לאט לאט משמח אותי יותר ויותר.
