שמיים אפורים היום, וודאי ירד גשם. הוא מתחבר לי לשמחה ולעצב, ימים איחלתי לגשם שיבוא וישטוף אותי מכל הלכלוך שאספתי מאז החורף שעבר, ואילו הוא מתקשר לי לעצב, ובכל זאת עושה את הפעולה ההפוכה: מעודד אותי על שאני לא לבד.
הגשם מתקשר לי לזכרונות מאושרים, לפעם ההיא כשהתכרבלתי עם השולטת הראשונה שלי וירד הגשם בחוץ, ליום הולדת 18 שלי, ולמעשה, כל יום הולדת שבאמת נהנתי בו. לפעמים בהם הלכתי בחוץ בלי מטריה ושכחתי מכל הרע הזה שקיים. לשיר שפעם חברה שלי לימדה אותנו, ישבנו בפלאפל חבורה של אנשים, וממש אחרי שעשינו סבב בו כל אחד אמר דבר טוב שקרא לו, שרנו:
״כל תא קטן בגוף שלי שמח
כל תא קטן בגוף שלי מבסוט
איזה כיף שכל תא קטן
בגוף שלי, שמח ומבסוט״.
לפעמים הגשם מזכיר לי דברים פחות משמחים. את הקור שתואם לעצב כשהוא קיים, ההזדהות הכמעט מטלטלת הזו. את הימים בהם הייתי בדיכאון. תקופה ארוכה של בדידות, ולבד..
השמיים מתחילים להתבהר טיפה, אך אני עדיין מייחלת לגשם שיבוא. יום טוב, או רע- אני רוצה ללכת לחממה היום בערב, כשהגשם לא מפסיק, לקרוא ספר בבית קפה, להרטב כולי. אם אני עצובה- אז לבכות בגשם. זה לא ישנה בכל מקרה, אהיה ספוגה. ואם אשמח, אז ארקוד ואשיר:
״כל תא קטן בגוף שלי שמח״