איזה כיף זה לקום בבוקר ולהעריץ את הגוף שלי. את כל הקימורים, יחד עם הפגמים. להגיד לעצמי כמה שאני יפה. להכיר אותו קצת יותר. תכף נפגשת עם החברה היחידה שאני סומכת שתשאר איתי לנצח. יש עוד אחת שאולי גם כזו, אבל לא לחלוטין. אותה חברה מכירה אותי 13 שנה, לטוב ולרע, בכל התקופות, בכל הריבים.. כיף לי לפגוש אותה כל סופש ולעדכן אותה בכל שקורה בחיי. כיף לי שהיא החברה שלי.לפעמים, זה בלבד מפיג את כל הבדידות והחששות. כי לעולם, לא אהיה לבד כשהיא שם. ועכשיו, אקום למקלחת חמה, בסופה אתארגן, ואקח את מחברות הכתיבה שלי עם ספר וגאגלינג. אבקש שתוריד אותי בפארק. קצת זמן לבד, לנקות את הראש. לכתוב, לקרוא, להתאמן, על אף שכואב לי לא מעט. אולי אזמין חברים שכותבים גם הם. הדחייה של הקורס אמנם מאכזבת, אבל יש לי זמן להתייחד עם עצמי מחדש. ועדיין מחכה לחורף, לשוקו שימיס אותי מיד.
לפני 5 שנים. 21 בספטמבר 2019 בשעה 10:39
