קניתי ספר שחיפשתי ב-7 ערים שונות ומצאתי לבסוף. הספר הזה הוא הכל, עדין בחלקו, אך גם מהמילים העדינות פרץ של רגש דוקר ושל חוסר וודאות. אינני בטוחה על מה הספר באמת. טרם הבנתי את רובו. והמחשבה על לקרוא שוב, ולהבין את הסוד מאחורי המילים הדומות שיתקבצו לבסוף כאריג דחוס לכדי משהו ברור כנראה לעין, לכדי סיפור, מצמרר אותי.
מרגשת אותי הידיעה, שגם לאחר שבע שנים בהם אני כותבת, עדיין לא סיימתי להתנסות ולגלות. עתה אני קוראת ספר ילדים, הנסיך הקטן, והבנתי שלא נפתחתי לז׳אנר הזה. אני רוצה לקרוא עוד ספרי ילדים רבים, ולגלות משמעויות שטרם גיליתי. בנוסף, הספר החדש שגיליתי מכיל בתוכו דרכים שונות לכתיבת שירים בהן לא נתקלתי, לדוגמא- כתיבת אותה המילה בסוף כל משפט בבית בשיר, חרוז שהוא אותה המילה וחוזר על עצמו ארבעה פעמים בסופן של ארבעה שורות, והמשמעות החדשה שמתקבלת כתוצאה מהשימוש הלא רגיל הזה של חריזה בנוסף לסוג חדש של מסתורין. יש עוד סופרים רבים נוספים שאני רוצה לגלות, לאה גולדברג, דליה רביקוביץ, נתן זך. וגם- ארצה לשוטט בין ספרים לא מוכרים. למשל, היום בין מדפי הספרים נתקלתי בספר על קרקס. הדמויות השונות המצויות בקרקס שמובעות כמטאפורה לרגשות, ויוצרות סיפור עמוק יותר.
פתחתי את השנה החדשה בבילוי רגוע את בעיר מגוריי אמש, ובמסעותיי לתל אביב, כהרגלי. יציאה למטרת סידורים הסתכמה באנשים חדשים נהדרים שפגשתי. בחנות הספרים נתקלתי באדם שחובב ספרות כמוני, יצא לנו לדבר על שירה והחלפנו מספרים. ברחוב- ראיתי אדם נוסע על חד אופן ועושה ג׳אגלינג, הוא הבחין במבטי הבוחן, ועצר- החלפנו שמות, היכרות קצרה אך לא כה בנאלית שכן הייתה מהולה בחיוכים. גיליתי ששבוע שעבר היה לראשונה במפגש הג׳אגלינג התל אביבי, וקבענו שנתראה שם שבוע הבא. דיברתי עם אנשים שונים בבתי עסק שונים, והייתה תחושה של חג. הרחובות שנהיו ריקים בסופו של היום, ואני שמחכה לאוטובוס חזרה הביתה.
בדרך הביתה אני שבה יותר אל מחוזות ליבי. אל כל מה שמרגש אותי וגורם לו לרטוט משמחה, ולכאוב מהפעולה של הרטט. הספרות, החיוכים, האהבה. בבקשה שהשנה הזו, אהיה מוקפת בכל אלו.