יום שישי אחרי שנרדמתי בעשר אתמול, כמו כל השבוע. אני בוחנת את גופי שעליו מעט אור, את הטיפה שאין ביכולתי לראות, אני מרגישה: מעבירה את ידי על הקימורים של הגוף, מהברך, על הירך, והתחת, מרגישה אותו ורואה כמה שבורכתי. עולה מעלה למותן הצרה, ואז לציצי הקומפקטי, ולבטן הרכה. מתבוננת בגופי ומתפעלת מכמה שאני חטובה. והרי אני בכלל לא עושה ספורט (לא מעצלנות, איני יכולה). ממשיכה לחוש את גופי ומתפעלת, ומתאהבת. גם מרשה לעצמי לפנטז: אני שוכבת במיטה, אור זעיר עליי, כרגע מהחריצים בין התריסים, יותר מאוחר מהכוכבים. יש משהו שעושה לי את זה, בלשכב בטבע. לצאת לקמפינג במקום יפה, אני אוהבת את המדבר הכי- אבל ביער יש משהו פראי ואחר. היער בחושך, הגוף שמואר על ידי כוכבים. מי זאת שלצידי? מלטפת אותי ובעדינות מעבירה את ידה מהברך, על הירכיים, צביטה בתחת- ממשיכה למותן ומשחקת בפטמות. אני מדמיינת אותה מעליי, כל כך יפה, שיערה ארוך ונופל עליי, היא רוכנת אליי לנשיקה עוד לפני שהספקתי להזיז אותו מפרצופי. אני לא בטוחה מה יש שם, באהבה קשה לי להאמין, יש שם תשוקה- על אף שאיני רואה את עצמי מוגדרת כנשלטת של מישהי יותר. בנשיקה אני חושבת, כמה בא לי לשרת אותה. לציית לה כמו ילדה טובה. אם תמיד חשבתי שאני חתול בתור חיה, הרי שטעיתי- חתול אולי הייתי פעם, בראטית לא קטנה. היום אני במקום שקט בו אני יודעת שאני רוצה לציית, אני כמו כלב טוב ונאמן. אם היא תגיד לי להיות על ארבע, אהיה. אם תגיד לי לנבוח, אנבח, ואפילו אצייץ אם תרצה. אם תגיד לי ליילל, איילל. אם תדחוף את ראשי מטה, לא אכנע. אפילו אציע שתדחוף דבר לפי, על אף שכל אישה שהייתה איתי ונחשפה לגניחות שלי, העדיפה אותן על פני שתיקה. אם תרצה לקשור אותי לעץ הקרוב, שתקשור, אם תרצה להלקות אותי, שתלקה, אם תרצה לזיין אותי- אולי אחרי תקופה של אמון, אולי אז גם תזיין. ולאחר שתעשה מה שתרצה, אם תאשר:
אעביר את ידי מהברך, על הירכיים, אבחן את ישבנה, ואצנח למותנה, ולשדיה שאני כה אוהבת.
