בוקר טוב שלאחר יום טוב מאוד. אתמול הבוקר התחיל עם חששות אחרי שחמישי היה מלווה בתחושות לא נעימות שהשתלטו על גופי. ואילו, היום התחיל עם קרפים במשרד עם חברה, אחר כך בישולים טבעוניים עם חברה אחרת במשרד שלה, ואז מעשה לא חוקי בשביל להשיג לי את המטען שהיה נעול באחד המשרדים, אחר כך ישבנו כולם, ואני גיליתי שידיד שגם עושה קרקס נמצא בבסיס. הלכתי אליו, תלינו סלאק ליין והוא לימד אותי כמעט מאפס. הלכנו ביחד, אימון של איזון, נשימה, יציבות גם של הנפש. אחרי שהתאמנו כמה שעות הייתה ארוחת שישי, וחברה שלי צילמה אותי עם הקצינה החמודה. היה ממש מצחיק, ואז עשינו ערב קריוקי, ופריסת קבע לא אמיתית, והמון שטויות עד לרד הכוכבים ולקול שלי, שנגמר.
היום בבוקר התעוררתי במיטה לציוץ הציפורים. זה הזכיר לי שיש בי מחשבות שעוד לא נתתי להן קול, בחמישי הייתה לי שיחה חשובה עם חברה טובה מהצבא, על המצב הנפשי שלי, על השפעתו בצהל. על הדיכאון, האובדנות. לפני כמה ימים גם הייתה לנו שיחה על האוסידי הלא מאובחן שלי, על כך שלא משנה כמה אני כותבת במחברת רשימות של רשימות בראש יש המון מחשבות מבולגנות שאני מרגישה שעליי לאחסן או להעיף אחרת אשתגע. היא אמרה שבשקט כל הרעש עולה, שבתור ילדה המקום הכי בטוח שלי התמוטט אז חיפשתי מקום בטוח אחר: כתיבת שירים, לו״זים, ועכשיו כשהתחלתי לדבר יותר עם אנשים על עברי, לפתוח את הנושא ואירועים נוספים שגרמו לכך, הכל צף ומתערער, העולם מרגיש לי לא בטוח ואני מחפשת שליטה. זה למה האוסידי החמיר לי, והראש לא נח, אין באמת אי סדר אלא חשש. תהיתי איך עד עכשיו הדברים האלה מן העבר לא הציקו לי יותר מדי בשגרה היום יומית, ואילו שעכשיו אני יודעת בבירור- העלתי נושאים כאובים ממקום מודחק. היא אמרה לי לחשוב מה מגיע לי- מגיע לי לשמוע את ציוץ הציפורים בבוקר, ועל כן מגיע לי לחיות. מגיע לי לחייך ולהיות מוקפת באנשים טובים. מגיע לי להרגיש יפה, להרגיש חשובה, מגיע לי לרדוף אחרי חלומותיי, מגיע לי לקבל טיפול אם אני צריכה כי מגיע לי לתקן את הנפש שנפגמה לא בגללי, מגיעה לי אהבה, מגיע לי להאמין שאני טובה ומוצלחת כי אני באמת כזו.
ועכשיו אקום מהמיטה, ואצא לראות את הציפורים.
