לפני 4 שנים. 8 בדצמבר 2019 בשעה 5:50
המערכת הצבאית היא בדיוק בשבילי מכל כך הרבה סיבות. מעבר לפיתוח האישי, לחברים שהכרתי, לכיף, למוסר העבודה- הצבא עונה לי על המון צרכים, ממש כמו בידיאסם, רק שהוא לא קיים כרגע. כשהמפקדת שלי קוראת לי הגוזלה שלה ומחבקת אותי, אומרת לי כל הכבוד, דואגת שיש לי מה לאכול, דואגת שפינו לי מיטה למטה כי אני עם כתפיים פגומות ולא יכולה לטפס למיטה שמעליה, כשהיא מצ׳פרת אותי ומאפשרת לי לצאת מוקדם, ואפילו עכשיו- אני לא מרגישה טוב ופניתי אליה, היא התעוררה מאוחר שזה חמוד, ונתנה לי יום חופש על חשבון המערכת. היא דאגה לי, ומצד שני אמרה שלהבא היא לא תתן אם לא אבקר בביקור רופא יום לפני. היא חושבת שהיא קשוחה, ואני רק חושבת- כמה היא חמודה. כמה היא כמו דמות אימהית ואכפתית. וכמה אני אוהבת להיות ילדה טובה, להגיד תודה, שאני מבינה ואיישם להבא.