לפני 4 שנים. 26 במרץ 2020 בשעה 18:58
חישקתי היום, הרבה. מכמה שניות הצלחתי 4 דקות שלמות, ובפועל, התאמנתי כשעתיים. כשבחנתי את הסרטונים שצילמתי, הסתכלתי על הגוף שלי, על השיער, וחשבתי לעצמי: כמה את יפה. הגוף שלך חטוב, הכתפיים רחבות, והשיער נהיה נאה יותר מאז שהפסקתי להחליק אותו, יותר טבעי, יותר אני. למדתי לאהוב את צבע העור שלי, גוון מוקה, עם השנים. לצד האהבה העצמית העזה, יש גם גוונים של ירוק עז המבטא חוסר וודאות שאופפת אותי בחוסר ביטחון ופחדים. מפחדת שאני לא מנצלת את הימים מספיק, שלעולם לא אגיע למקום שלם. אני מסתפקת בדברים הקטנים, לפעמים זכרונות ישנים, או ממש כמו עכשיו- תמונות מטושטשות שמראות לי שאני יפה. מתי אתחיל לראות דברים בבהירות? מתי דברים יקבלו פוקוס וצורה?
