אגם הברבורים

לראשונה מזה זמן רב שאני מרגישה את מה שנקרא ״מוטיבציה״. לרוב אני פוגשת בה אחרי הנפילות הכי גדולות, אבל הפעם השאיפות גדולות אף יותר. הן לא בלתי אפשריות באופן כללי, אבל עבורי חלקן הוא אתגר כה גדול כך שהעדפתי לקרוא להן ״חלומות״. אם אני שואפת אני משיגה, מטבעו של אדם פרפקציוניסט, וחדור מטרה, ואילו כאן יש גורמים שלא תלויים בי.

הלילה אני רוצה לספר על החלומות שלי.

החלום הראשון הוא הגבולי ביותר, אני רוצה לחזור להיות כפי שהייתי לפני שנתיים. הברכיים והשוקיים שלי לא כאבו ויכולתי לרוץ וללכת בחופשיות. הכתפיים לא כאבו ויכולתי להתאמן ולישון על הצד כמה שרק רציתי. אני רוצה לחזור להתאמן שוב, לפחות חלקית. אני רוצה להיות מסוגלת להתאמן על עמידות ידיים (כנראה לא בשנים הקרובות אם בכלל), אני רוצה לחזור להתאמן על השפגט שתמיד רציתי. קינאתי בבנות שיודעות לעשות שפגט. אני רוצה לישון עם המלכה שלי ולהצליח לחבק אותה תוך כדי כמה שאני רוצה. 

אני רוצה להיות בריאה בנפשי במאה אחוזים. בלי טראומות, בלי דיכאונות, בלי לפגוע בעצמי שוב. אני רוצה להיות מהאנשים הרגועים האלה שבטוחים בעצמם רוב הזמן ויודעים לנתב רגשות שליליים במהרה אל מקום אחר, רחוק מכאן.

אני רוצה לדעת לרקוד. כבר כמה שנים שאני רוצה לרקוד אבל האישיות הביישנית שלי עצרה בעדי, יחד עם העובדה שאני פשוט לא יודעת לרקוד. נרשמתי לסטודיו של ריקוד, ולסדנה של תנועה, אמנם לא הייתי מהטובים, אבל נהנתי מאוד ולמדתי על למידה דרך מגע משותף. אותו מקום גם פצע אותי כך שהריקוד לא החזיק, אבל כיום אני לומדת לנוע. אני רוצה שהגוף שלי יכאב פחות כדי לאפשר לי לעשות את זה בחופשיות. אני רוצה לפתוח את הראש והתודעה כדי ללמוד תנועות חדשות ולנוע בלי לפחד. אני רוצה להאמין לעצמי שאני מסוגלת, שאני לא גדולה מספיק בשביל ללמוד לזוז. תנועה היא מילה פחות מפחידה מריקוד. 

אני רוצה לחדש את הארון שיהיה מלא בבגדים שמבליטים את היופי שלי. בגדים פשוטים שיושבים עליי בדיוק. שנעימים לי. 

אני רוצה ללמוד פסיכותרפיה ולשלב עם זה את תחום הקרקס / הכתיבה, דרך אלו אני רוצה לעזור לאנשים עם הפרעות נפש קשות. 

אני רוצה לחוות יותר את עולם הבידיאסם. לאבד את הבתולין שלי, לחוות קשירות, לחוות עוד דברים שאני לא מצליחה לחשוב עליהם. בעיקר להיות לצד המלכה שלי.

אני רוצה תמיד להיות כך מלאת תקווה. כרגע אני נהנת מהעובדה שהכתפיים שלי כואבות, אך לא קורסות. מהעובדה שאולי יש דרך להשיג שפגט בלי חימום של תרגילי כוח לרגליים. שאני עם המלכה שלי, שאני מרגישה בטוב עם עצמי, שיש לי תוכנית לעתיד שלי. אם משהו יתפקשש, אני רוצה שהחלומות האלו ישארו ושהמוטיבציה לא תפחת.

אני עובדת להשגת כל אלו בצעדים קטנים. קניתי לי חישוק נחמד שעוזר לי לנוע איתו בדואט. אני רוקדת ומרגישה שהפוקוס פחות עליי, ושיש לי מדריך, אמצעי, שמניע את הגוף שלי בצורות שונות. אני לאט מבינה אילו בגדים יותר מתאימים לי ומעיפה בגדים ישנים, התחלתי אתגר של 60 יום בלי סוכר לבן ובלי שוקולד, תוך כדי שאני לוקחת את כל התוספים שלי בנוסף לתוספים מחזקים אחרים, ואז אנסה את הפיזיותרפיה.. שוב, אולי שחייה במקום, כשתגמר הקורונה. אני משתדלת להתרכז בספר שקראתי בנושא פסיכותרפיה, שמאוד מעניין אותי, ויש לי חומר מסודר לפסיכומטרי שבקרוב אתחיל ללמוד ממנו.

אני רוצה להיות שמחה תמיד, לא משנה מה פוגש אותי, ולהפך- מה עוזב אותי. מה יעבוד, ומה לא.

אני רוצה לחלום תמיד.

עד שארדם

אלו החלומות שלי❤️