הרגש וההגיון לא תמיד הולכים יד ביד
לפעמים הם אפילו לא מסתדרים האחד עם השני.
וכשזה קורה הלב נסדק (במקרה הטוב),
והמח עובד שעות נוספות.
כאילו המח מחפה על מה שהלב לא מסוגל לספק.
הכל היה נראה מושלם מידי,
ידעתי שלא יתכן שזה אמיתי,
אבל התחברנו נפלא, ובדיוק במקום שהתאים לנו באופן ייחודי.
אהבת את שאהבתי, אהבתי את ביצועייך,
את הציות שלך והמסירות מהרגע הראשון.
ואז רגע לפני שעטף אותנו צעיף ורוד ומתקתק של רגש,
לכלכת את הצבע הטרי שרק התחיל לצבוע את קירות ליבי.
ניסיתי לשטוף את הלכלוך בדמעות. לא ירד.
רק נעשה עכור ובוצי. משהו נשבר.
פתאום נהיה לי דביק ומחניק.
קראתי להגיון. הוא התקרב ניסה לחבק את הרגש,
אבל נהדף אל פינת חדרי ליבי.
הביט מהצד מספר רגעים, ואז בקולו הקר והרגוע אמר
רגש, אין לך מקום פה עכשיו, הסתלק !
והדגיש את דברו במבט מאיים ומצמית.
הרגש הצטמרר, התכווץ הביט סביב,
חיפש נקודת אחיזה, נקודת תורפה בהגיון,
אך משלא מצא אותה,
התרחק אט אט, כשכתפיו שמוטות, מובס,
כשההגיון אוסף את השברים מסביב, מדביק ומאחה.
לפני 19 שנים. 14 ביולי 2005 בשעה 22:48
