z , c ושאר ויטמינים

אינסוף שליטה עצמית נדרשה לי בסשן בשישי, כשהחיה הפראית שבי, ניסתה לפרוץ. היא שרטה את דפנות כלובה יללה ונהמה, ואני סירבתי לשחרר אותה.
כדי לשחרר אותה לחופשי אני צריכה לדעת בביטחון מלא שמי שמולי יהיה מסוגל לספוג את מה שהיא תעולל לו, ולקבלה באהבה. אני צריכה לתת בו אמון מלא, שידע להתמודד עם עוצמתה ופראיותה וייכנע לה מבלי להישבר או להתמוטט. לשם כך נדרשת אינטימיות מהרמה הגבוהה ביותר, קירבה כל כך גדולה עד כדי התמזגות כמעט.
וזה כמובן לא היה שם.
אז אפשרתי לה לפרוק רק מעט מהאנרגיות שלה, בהצלפות על שלושה ישבנים בהתעללות בפטמות, בגלגולי גלגל הכאב הכפול ובטפטוף שעווה על גב או זרוע חשופים. וכשחשפה חייתי את ניביה וניסתה לנעוץ אותן בבשר החי החם – נתתי לה לטעום מעט, ככה כמעט רק על קצה המזלג, מספיק רק כדי לתת לה טעם לעוד. נתתי ללשונה להשתלב בלשונו הכמהה המתמסרת, ולהרגיש את רצונו בטעמה, להשאיר גם בו שביב כמיהה.
ואז כלאתי אותה בכלובה, בתוכי, שוב.
עד לפעם הבאה.
עד שאוכל לאפשר לה לשחר לטרפה בחופשיות.