רגע לפני שאנג'לה מגיעה והבלאגן מתחיל, היה לי היום יום שקט ורגוע. ישבתי בנחת מול המחשב מקווה למצוא באתר נושאים מעניינים להגיב להם, בלוגים מרגשים, או סיפורים חדשים שאהנה לקרוא.
נאדה. כלום.
רק קיטורים ובכיינות,
קטטות ומריבות, ירידות אישיות, טונים צורמים,
בקיצור – לא בדיוק הבילוי הראוי לשבת מנוחה, אפילו לא עבור חילונית גמורה כמוני.
בצר לי נכנסתי לאתר אמריקאי/בינ"ל – collarme.com.
אני רשומה שם כבר בערך שנתיים ועד היום רק כצופה מזדמנת בתדירות נמוכה.
היום החלטתי להיכנס לפורום ולקרוא בו – אם לא בבית אולי בחו"ל אמצא את מפלטי הווירטואלי.
איזה הבדל! איזה תענוג!
קראתי בפורום הפמדומי, נהנית מכל תגובה וכמעט מכל נושא שהועלה שם, אבל בעיקר נהניתי מהאופן הראוי של ההתייחסות לנושאי הפוסטים. אופייה החיובי של ההתייחסות והאווירה האוהדת בפורום גרמו לי "לאזור אומץ" ולפרסם פוסט בנושא ההתניה. אהבתי את התגובות שקיבלתי בפוסט, והמשכתי להגיב גם בפוסטים אחרים.
בד בבד אני מנסה להבין למה כאן באתר זה אחרת?
למה האווירה שנוצרה פה בזמן האחרון כל כך גועלית וחסרת פרגון, למה הפכנו לאתר אוכל יושביו?
ומה הפלא שאין פה פוסטים ראויים לתגובה – הרי אין אווירה מתאימה לפרסם פוסט ראוי כשכל נושא שלא יהיה הופך תוך 5 תגובות (במקרה הטוב) לקרקע להתנגחויות ועקיצות, ולמריבה מכוערת.
האם זהו עוד פן של הישראלי המכוער? או שזה משהו שמאפיין את הקהילה הבדס"מית הישראלית בפרט?
אבל בעיקר - האם יש משהו שאפשר לעשות כדי לשנות את המצב? או שנגזר עלי/עלינו לחפש את הנאתנו הוירטואלית בשדות זרים??
---------
*טעות מכוונת 😉
לפני 16 שנים. 18 במאי 2008 בשעה 0:22
