לפני 18 שנים. 3 בינואר 2006 בשעה 9:25
כל המילים שבעולם
לא יוכלו לתאר
את מבט עינייך שנפגש במבטי
עת התפרץ ליבי לכל תאי גופי
הושטתי ידי
חפנת אותה
והגשת לשפתייך
נשיקה.
שתיקה.
מבט נוסף,
ללא מילים,
אומר הכל
על מה שאומר ליבינו.
כשליבנו חזר שוב לפעום
יצאנו לדרכינו
למסע יומי של אושר עילאי
של הגשמת חלומנו.
שעות היום התמוססו להן
אוספות חוויות אחת לאחת,
בזה אחר זה הזיכרון הצטבר
מרגע לרגע האושר התגבר.
אך כמו כל דבר בחיים
גם יומנו נגמר,
ועד לפעם הבאה
מה נותר?
חוויות,
זכרון,
אושר אינסופי,
וגעגועים.
