חמישה וחצי ימים של שכרון חושים,
ארבעה ימים פחות מהסרט.... חיים שלמים פחות ממה שהייתי רוצה!
אבל איזה קסם זרם בינינו בימים הבודדים הללו. ימים שהקדשת רק לי. ימים שלמים שכל תשומת ליבינו, שכל רגשותינו ומחשבותינו התמקדו רק בנו עצמינו (ובעיקר בי, ועל כך התודה).
חמישה וחצי ימים שחלפו ללא כל תחושת זמן,
ותמו בנפנוף יד לשלום והפרחת נשיקה מבעד לזכוכית המחוסמת.
הזרמים עוד נותרו שעות ארוכות לאחר מכן.
עד לפני כמה שעות עוד היה משוך על פניי חיוך חסר פשר למי שאינו בסוד העניין.
ועכשיו....
האופוריה מתפוגגת לה אט אט
והעצב מחלחל אל נימי ליבי,
מתערבב עם האושר שהציף ומציף אותו.
והלב כל כך מלא!
מלא זכרונות של חוויות קסומות,
מלא אהבה לאדם הקסום שאת/ה
מלא געגועים לנוכחותך, לחיבוקייך לנשיקותייך, למבטייך ומילותייך,
מלא בכאב הפרידה שזה עתה מחלחל להכרה,
מתמלא בדמעות שזורמות ומתערבבות בחומה של האהבה
לחותן נוצצת בעיניי יחד עם ניצוצות האהבה שמאירות אותן.
אוהבת'תך!!!!
לפני 18 שנים. 13 במרץ 2006 בשעה 16:49
