לפני 18 שנים. 27 במרץ 2006 בשעה 23:45
עם כל יום שעובר זה קשה יותר. זיכרון החוויות הקסומות הופך עמום יותר ויותר. הגעגוע הופך לקשה יותר ויותר. כאבו הופך לקשה עד בלתי נסבל. קשה יותר ויותר לעצור את הדמעות מלפרוץ. והן פורצות דווקא כשאני אומרת לעצמי "תהיי חזקה" או פשוט "רק לא לבכות עכשיו". קשה יותר ויותר לרקום חלומות עתידיים. קשה יותר ויותר להאמין שהאהבה תנצח. קשה לראות איך היא תמצא כוחות ותעצומות נפש שהיא כל כך זקוקה להן. קשה להאמין שבחירתה תהיה כמו שהייתי רוצה. קשה לראות את הדרך העוקפת את הגשר מעל התהום. קשה לא ליפול.
בינתיים אני מחזיקה מעמד. בקושי.
