לפני 17 שנים. 21 באוגוסט 2006 בשעה 0:07
אחזתי בידיי
כדור בדולח יפהפה
והוא נצנץ
באור נגוהות קסום.
הבטתי בו
כדור קריסטל זוהר
שאור באלפי צבעים זוהרים
משתקף בו כמו במראת קסמים.
ליטפתי את פניו הקרירות,
חייכתי באושר למולו,
לנוכח היופי, הטוהר והשלמות,
של מראהו עוצר הנשימה.
אימצתי אותו אל לוח ליבי,
מצטמררת ממגעו על עורי,
טמנתי אותו בין שדיי,
נשקתיו בשפתי אהבתי.
עצמתי את עיניי
מחבקת ברוך,
מנסה לחרוט בזיכרוני לבל יימחו
כל המראות, הצבעים והצורות.
אך בפוקחי את עיניי,
האפיר ניצוצו,
ואלפי הצבעים והאור,
התקפלו לתוכו, נאטמו,
כמו נס על נפשו,
מצטנף כשבלול,
טרם יימוג קסמו בעיניי.
דמעתי נושרת אל צינת פניו,
זולגת או נטמעת בו,
לא אדע.
אור מבליח מתעתע
אולי זה אורו של ירח,
בליל נדודי שינה.
אמתין לאורה של השמש
לחמם את פניו בשנית,
לשקף קרניה בגופו השברירי,
להאיר את אושרי בעיניו.
