לפני 17 שנים. 30 בנובמבר 2006 בשעה 20:51
מוזר, אפילו הייתי אומרת שיוצא דופן, אבל דווקא בסערת רגשות, במערבולת האיומה שהסתחררתי בה בשבועיים האחרונים, דווקא אז המילים לא התחברו לי למשפטים, או שמשפטים לא התחברו לי לטקס בעל משמעות רציפה. הרגשתי כמו במרכזו של פיצוץ, מין פיגוע פנימי.
בום נורא ואז דממה.
ואקום.
אז אמנם אני לא יכולה לומר שחזרתי לעצמי במלוא מאת האחוזים, אבל לפחות החזרתי לעצמי את היכולת לחלום, החזרתי לעצמי את התקוות והאופטימיות.
אז ...
טיפה טיפה אני חוזרת לעצמי
טיפה טיפה אני אוספת את השקט שלי
(דידי שחר/מירי מסיקה).
ותודה לכל החברים שתמכו שהתעניינו שעודדו (או לפחות ניסו).
אוהבת'תכם !!!
