Duality

כי אני חרמן, ולא בא לי לעבור על החוק

וברצינות:

1. כאשר הזנות לא חוקית, העוסקים בה לא יכולים לקבל הגנה משטרתית כאשר פוגעים בהם. הם מפחדים מהמשטרה מכיוון שכל הזמן מחפשים לעצור אותם. לעומת זאת, כשהזנות תהיה חוקית המצב יתהפך.

2. כשהזנות תהיה חוקית, תתאפשר רגולציה בנוגע לבריאות הלקוחות והספקים של שירותי המין. כיום, אין פיקוח על המצב הבריאותי של אך אחד מהם. כמו כן, זונות(זכרים ונקבות) לרוב מפחדים כיום לפנות לרופאים.

3. כאשר הזנות תהיה חוקית אפשר יהיה לקבוע חוקי העסקה, כגון שכר מינימום לשעות עבודה. יופחת הניצול על ידי הסרסורים.

4. אני חרמן ולא בא לי לעבור על החוק.

יש כמובן עוד טיעונים בעד ונגד הפיכת הזנות לחוקית,  אך רציתי להציג רק את הטיעונים העיקריים בעד.

מאז ומתמיד דיקלמתי שהמפתח לחיים "מאושרים ומשמעותיים" הוא חיבור עמוק עם האנשים החשובים לך. לא סוג הקריירה, לא כמות הכסף או כל מטרה אחרת. 

לפני כמה ימים קראתי על מחקר שנערך בהרווארד לאורך כמה עשורים. המחקר לקח קבוצה גדולה של גברים ועקב אחריהם מילדות(1938) ועד היום. 

במחקר השתתפו גברים מכל המעמדות בחברה, בעלי קריירות שונות וכו'

במשך השנים ביקרו ושאלו אותם על רמת הסיפוק מחייהם, ביצעו בדיקות רפואיות מלאות ועוד. 

כמובן, שהמסקנה הכה מפתיעה הייתה, שאלו בעלי מערכות היחסים הטובות יותר, הגיעו לגיל מבוגר יותר, היו בריאים יותר ומרוצים יותר. ממש shocker.

אז למה אחרי כל זה, העבודה ושאר המטרות במקום הראשון, ואילו המשפחה והחברים במקום האחרון?

אז מה אתם אומרים,

לאמץ ילד אסייתי או אפריקאי?

איך זה תמיד, שדווקא האנשים שאתה רוצה כל כך חזק להכניס ללבך,

הם אלה שבסוף פוגעים בך.

די, אני סיימתי. המסכה עולה על הפנים.

והפעם, הפעם היא באמת לא יורדת.

לא מבין את הדתיות האלו.

אם אתן מחפשות מישהו שיציב בפניכן תנאים בלתי אפשריים,

ויעניש אתכן כשעוברות עליהם,

אני פה.

אני לא מבין את אלו שמחפשות להביא ילדים.

אם אתן מחפשות מישהו לבשל לו,

לכבס לו,

לקלח אותו,

ולהחליף לו טיטול,

אני פה.

אחד מהאספקטים של להיות דום טוב זה לדעת להתאים את עצמך לנשלטת. בהרבה מובנים, אבל לאחרונה מובן אחד ישב לי במחשבה.

בעצם לא, לא דום טוב. אין לזה שום קשר לbdsm. זה לא משנה אם אתה שולט או נשלט, טופ או בוטום, ונילי או קינקי.

וזה גם לא משנה מי עומדת מולך, מה תפקידה בעולם ומה התשוקות שלה.

האספקט הוא approval. כמות הapproval וה validation. נכון כולנו צריכים את זה, וזה המניע מאוד עיקרי בחיים שלנו.

אבל, לעניות דעתי כמובן, נשים שונות צריכות, לא רוצות, צריכות, כמויות שונות מבן הזוג. תפקידנו כגברים הוא לדעת לכמת את הצורך, ולתת את המענה בכמות הנכונה ובזמן הנכון, וזו משימה קשה מאוד.

ברור שזאת שהייתה מלכת הכיתה, זאת שכל יום אלפי גברים חרמנים מגיבים לה באינסטגרם כמה היא כוסית, מקבלת מנה די נכבדת של אישור וצומי. לעומת זאת, בצד השני של הקשת הזו, עומדת אותה נערה, ביישנית, חסרת ביטחון, ועם נפש עדינה ותמימה, כזאת שבא לך לחבק, לדאוג לה.

כשמדובר בנשים שונות צריך לדעת להתאים את עצמך. האישה שמקבלת גם ככה הון תשומת לב וvalidation מהסביבה, כשתבוא אליה ותרעיף עליה מחמאות, כמו עוד 1000 גברים, תירק ותלעס אותך כמו מים. לא ריגשת לה את השחלה הימנית. במקרה כזה צריך להיות קצת דושבאג, קצת יותר קשוח. להבין שאולי מניעה של תשומת הלב, האישורים והמחמאות דווקא יעשו טוב.

לעומת זאת, אותה ציפור פגועה ועדינה, צריכה יד הרבה יותר עדינה. גם ככה ההערכה העצמית שלה ברצפה, והיא כמהה למחמאות ולאישור. לא, לא אישור שיגרום לה להקיא. אישור שיחזק אותה, שיגרום לה להרגיש שהיא שווה. אין דבר יותר כיף מזה, כשאתה מרגיש שאתה מחזק ומעצים את בתהזוג,ורואה אותה בעננים.

לאורך הדרך, פגעתי בהרבה נפשות עדינות. ועל כך אני מצטער. לאורך הדרך, הייתי רך מדי עם יותר מדי נפשות קשוחות. גם על כך אני מצטער.

כל יום נכשל מחדש, ולומד מחדש. עוד רחוק היום שבו יהיו לי את התשובות לכל השאלות, אם בכלל.

*הפוסט אינו נכתב במטרה להתיימר ללמד אנשים, או לקבוע שאני יודע איך להתייחס לנשים. אך ורק בעקבות מחשבות על דרך ההתנהלות שלי, וצורך בפריקה של ההתלבטויות. 

היה היה חקלאי.

חקלאי ככל החקלאים, קם לו יום אחד והחליט שרוצה למצוא לעצמו אדמה לחרוש.

אדמה מיוחדת, אדמה שיאהב.

הלך והסתובב לו במשך כמה שבועות עד שהבחין באדמה אחת, קטנה ומיוחד, אשר משכה את עינו.

איזו אדמה יפה וחמודה מצאתי לי, חשב לעצמו החקלאי. 

לאחר רכישת האדמה מהבעלים הקודמים, החל לחרוש בה החקלאי.

חרש בה יום וליל. לא הבין החקלאי, איך כל שכל יום שעובר הוא מתאהב באדמה יותר ויותר.

אך עם הזמן, התרגל החקלאי לאדמה. האדמה הייתה טובה אליו כביום הראשון לחרישתה, אך משהו היה חסר לחקלאי.

העובדה שחבריו סיפרו לו על מעשיותיהם לא עזרה לעניין. לטענת חבריו, אשר חורשים אדמה אחרת כל שבוע, העולם היום יותר משוגע מבעבר.

אפשר לחרוש אדמה אחת, ויום אחרי זה לקום וללכת. כמו כן, האדמות של היום מרשות לך לגדל איזה גידולים שתרצה, רק תבקש.

לאט לאט התחיל החקלאי להבין שמה שחסר לו זה ריגוש. הוא רוצה לחרוש אדמות חדשות ושונות, ממש כמו חבריו.

נמאס לו שאדמתו רוצה שיגדל את אותו הגידול המשעמם כל פעם, ולא מוכנה לנסות גידולים חדשים.

נפרד החקלאי מן האדמה וחזר למסעו בשנית. אך הפעם, לא מחפש החקלאי אדמה אחת, אלא הוא רוצה לחרוש את כולן.

הוא רוצה לחוות את כל סוגי הגידולים, ואדמה שלא מוכנה לנסות את כל הגידולים לא מעניינת אותו כלל. 

חרש וחרש, במשך שנים עבר על כל סוגי האדמות וניסה את כל הגידולים השונים. 

ולמען האמת,חשב לעצמו החקלאי, אין זה מרגש ומספק כלל. 

לעת זקנה, בעוד מותו מתקרב, נשאל החקלאי אם יש לו חרטות. כלפי חוץ ענה שלא.

אך בליבו ידע, שהוא מתחרט אך ורק על דבר אחד. 

על כך שאי פעם שחרר ועזב את אותה האדמה הראשונה, אותה אדמה יפה וחמודה, אשר הייתה רק שלו והוא היה רק שלה.

מאושר. מלשון אושר. רגע, לא. משהו פה לא מסתדר.

תמחק את המילה. אין דבר כזה אושר. אולי לאחרים יש.

אני כבר מזמן לא משתמש במושג. בטח לא כמטרה.

האיזון הביוכימי הארור הזה. אושר רגעי קיים.

ברור, זכורים לי הרבה רגעים כאלה. רגעים יפים עם אנשים טובים ויפים.

אבל אושר? קבוע? משהו ששורד?

הלוואי.

כשהייתי ילד חשבתי שרק ברגע שיהיה לי את הדבר הזה או הבא אני אהיה מאושר ומבסוט.

כמו אוגר במעבדה של איזה גאון מרושע.

מגיע למטרה א'. וואלה? לא משהו

אה. ברור. כי אני חייב את ב'. כן כן אם אגיע לב' בדוק אהיה מאושר.

טוב, אולי ב' זה לא מה שיעשה אותי מאושר. 

רגע, אז רק אגיע לכך שתהיה לי בת זוג מהממת.

מה גם זה היה זמני?

טוב גוף יפה. 

עזוב אותך,כל המטרות האלה היו חרטא. רק ברגע שיהיה לך מלא כסף תהיה מאושר.

כן, כן , כסף. עכשיו מצאתי לי מטרה ראויה.

אה גם כסף לא? 

כוסעאמק. לרגע פנטזתי.

טוב אז אושר לא קיים. 

אז מה עכשיו?

לא הולכים לשום מקום. אז נעזוב את הכל ונשכב במיטה כל היום?

לא. סתם יכניס לדיכאון.

אאוריקה!

מצאתי. נמציא לעצמנו מטרות. וכל פעם שנגיע למטרה, נגיד לעצמנו שבבאה נהיה מאושרים.

רגע, משהו פה מסריח. לא עשינו את זה כבר?

כן. אבל יש לך אופציה יותר טובה?

אם בכל פעם שמישהי מחפשת להכיר לכמה דייטים ולא לקפוץ למיטה, אני דוחה אותה.

אז איך אני מצפה להרגיש משהו?

להרגיש שאני מישהו בשביל מישהי?

הסופ"ש הזה אולי באמת מהווה את הכישלון הסופי של השנה האחרונה.

עוד יום חמישי. עוד פעם להתלבש כמו דושבאג ולצאת לרחובות תל אביב.

קצת לריב עם אנשים.קצת אגרסיבי מדי.

קצת לשמוע בלה בלה בלה אתה מתחיל ככה כל הזמן?

כמובן ש5 דקות אחרי המריבות פוגש 2 בנות. 

כבר הבנתי שהן בקטע. מתקשר לחבר אומר לו להצטרף.

אחרי שעה הליכה לאוטו, סקס די מהיר. גמירה. 

ביי ילדה. בקושי מחזירה לי ביי.

כמובן שיום אחרי לא תענה להודעה, הרי רציתי להיות רק נתח בשר. אז למה שיתייחסו אחרת?

שישי בערב. הפעם מסיבה. רוקדים,נהנים. תופס מישהי מתחילים לרקוד.

גם הפעם כבר היה ברור מה הכיוון מהדקה הראשונה.

רבע שעה אחר כך הולכים לאוטו. גם הפעם חניתי רחוק. מה עובר עליי.

נוסעים לחוף. סקס באוטו. הפעם היה כיף. הבחורה אוהבת חזק. אפילו טוענת שבקטע של שליטה(עאלק).

חזרנו אחר כך למסיבה.

יום אחרי דיברנו. היא התעניינה בשליטה ודיברנו באמת שעות.

הסברתי לה שאני אהיה אחראי להחליט מתי היא גומרת ומתי לא. 

היא הולכת ל3 שבועות כל פעם לאיזו עבודה בצפון.

"אבל סקס אני לא הולכת למנוע מעצמי כשיהיה בא לי".

Wtf?

ממש לא הבנת את הקטע ילדה. לא משנה, כמובן שאשמתי.

רוצה להרגיש מישהו. רוצה להרגיש מיוחד? הצחקת אותי.

ברור שמישהי שסתם זרמה איתך במועדון לאוטו הייתה עושה את זה עם מישהו אחר אסרטיבי מספיק אם לא היית שם.

עוד זין. נתח בשר.

פעם הייתי מחשיב סופ"ש כזה כמשהו מאוד טוב. סוג של שלמות.

2 בנות ב2 לילות. גם כבר 10 מתחילת השנה.

אז למה מרגיש חרא מתמיד?

כוסעאמק. חשבתי שארגיש טוב, אולי אפילו מלך העולם. סתם עוד זין שהיה במקום הנכון בזמן הנכון.

*פוסט פריקה*