מאושר. מלשון אושר. רגע, לא. משהו פה לא מסתדר.
תמחק את המילה. אין דבר כזה אושר. אולי לאחרים יש.
אני כבר מזמן לא משתמש במושג. בטח לא כמטרה.
האיזון הביוכימי הארור הזה. אושר רגעי קיים.
ברור, זכורים לי הרבה רגעים כאלה. רגעים יפים עם אנשים טובים ויפים.
אבל אושר? קבוע? משהו ששורד?
הלוואי.
כשהייתי ילד חשבתי שרק ברגע שיהיה לי את הדבר הזה או הבא אני אהיה מאושר ומבסוט.
כמו אוגר במעבדה של איזה גאון מרושע.
מגיע למטרה א'. וואלה? לא משהו
אה. ברור. כי אני חייב את ב'. כן כן אם אגיע לב' בדוק אהיה מאושר.
טוב, אולי ב' זה לא מה שיעשה אותי מאושר.
רגע, אז רק אגיע לכך שתהיה לי בת זוג מהממת.
מה גם זה היה זמני?
טוב גוף יפה.
עזוב אותך,כל המטרות האלה היו חרטא. רק ברגע שיהיה לך מלא כסף תהיה מאושר.
כן, כן , כסף. עכשיו מצאתי לי מטרה ראויה.
אה גם כסף לא?
כוסעאמק. לרגע פנטזתי.
טוב אז אושר לא קיים.
אז מה עכשיו?
לא הולכים לשום מקום. אז נעזוב את הכל ונשכב במיטה כל היום?
לא. סתם יכניס לדיכאון.
אאוריקה!
מצאתי. נמציא לעצמנו מטרות. וכל פעם שנגיע למטרה, נגיד לעצמנו שבבאה נהיה מאושרים.
רגע, משהו פה מסריח. לא עשינו את זה כבר?
כן. אבל יש לך אופציה יותר טובה?
