|
|
|
מתמטיקה 99
כתיבה אקדמית 92
סוציולוגיה 95
סטטיסטיקה - טרם נקבע ציון
אנגלית - טרם נקבע ציון (מבחן ב5.5)
אמירנ"ט - רמת פטור. כן, באתי להתלהב.
עריכה: אנגלית 100
סטטיסטיקה 100
אני ילדה גאה.
זוכרת שפעם יכלת פשוט לבכות ברוגע?
היה כואב לך -
היית משחררת דמעה.
מפחיד טיפה -
דמעה.
כל רגע נפלו מעינייך עוד ועוד...
וכך התהלכת בעולם, בין הטיפות.
אך ימי גן עדן נגמרו, סוף לתמימות.
והדמעות התייבשו, והעיניים אורו,
והעולם כסדרו מסתובב.
והכאב והפחד, הם עדיין שם.
עתיקים וכבדים, לא מתחדשים.
מלאים במאגר דמעות.
אותן דמעות שבחרת להחזיק.
דמעות שביקשו לצאת, התחננו כמו שאת מתחננת,
נלחמו מלחמות שאת עוד נלחמת,
זעקו זעקות שאת אפילו לא מעיזה.
אבל היית חזקה מהן. ואמרת להן לא.
כי את חייבת, חייבת להיות חזקה.
חייבת להיות קודם כל בשליטה.
יא בת זונה תבכי כבר.
מה הפרס? מחנק בגרון. נשימה כבדה. עיניים מטושטשות.
תמשיכי להיות ככה טובה, אולי אפילו תבכי יום אחד.
אבל רק אם תהי ממש טובה,
ותקשיבי לי.
אתה לא רוצה לגרום לי לבכות מרגשות שליליים.
כנראה שלא תוכל להכיל את העוצמות.
את הווליום.
את הדברים שתראה.
וזה בסדר, השלמתי עם זה שיש צדדים בי,
שרוב האנשים לא יכולים להתמודד איתם.
אבל לגרום לי לבכות מרוב אושר...
זה הדבר הכי קל בעולם.
פעם לא היה צריך הרבה.
הספיק שתקרא לי 'ילדה שלי' כשאני אומרת 'אבוש',
בזמן שאתה מעלי במיטה.
זה הרגע שהייתי מתחילה לייבב ולגמור.
לפעמים זה היה 'אבא מה אתה עושה?' או
'בבקשה אבא, די'. אבל תמיד זה היה נגמר ב
'תודה אבא!' ודמעות וגמירות.
פעם זה הספיק.
אולי מתישהו, מישהו אחר יגע בי ככה...
בצורה כזאת שתיכנס ללב ולנשמה ותיתן לי בדיוק,
בדיוק את מה שאני צריכה -
סיבה לבכות.
אני
יפה. עמוקה. ילדה. רצינית.
בעיקר נשלטת. א-מונוגמית.
סטודנטית בתחום הטיפול. מדריכה.
רקדנית עמוד. שואפת להופיע ולהתחרות.
מקועקעת ומחוררת.
חולת תשומת לב אבל גם אוהבת את הפינה והשקט שלי.
רוצה זוגיות טובה ומוצלחת, משפחה וילדים. כל החבילה. שנחיה באושר ובעושר...
אתה
הגבר בבית. מוביל ומחליט. לא כי אני ביקשתי, פשוט כי אתה כזה.
קר רוח. כנה. יודע מה אתה רוצה ולא מפחד לדבר על זה.
שתהיה לך חכמת חיים ותדע לעבוד עם הידיים.
רוצה אותי ויש לך מטרה דומה.
בעשור הרביעי לחייך.
מוזמן לשלוח הודעה :)
אני רואה אותך, חושבת עליך, מרגישה אותך, רק דרך החוויה שלי. אין לי דעה עליך, על מי שאתה, כשאתה לא מדבר איתי או נמצא לידי. זה לא שאני לא מבינה שאתה קיים גם בלעדי, ברור שאתה קיים. אבל לי? זה לא משנה.
ה...דבר הזה, שאני לא יודעת איך לקרוא לו, הקשיחות עם הרכות וההעצמה עם ההקטנה וקרבה בלי אהבה והרצון בלי המימוש, כל הפרדוקס הזה שמתחולל ביננו, אם הוא לא היה קיים, לא הייתה לך משמעות כל כך גדולה עבורי. לא הייתי מעריכה אותך כל כך כמו שאני מעריכה, אם לא הייתה לך השפעה כל כך גדולה עלי.
לא אכפת לי שיש לך מאתיים נשלטות. או שאתה מוצלח בעבודה. או אם יש לך כסף. או זין ענק. לא אכפת לי שאתה לא מסשן אותי או מזיין אותי, שאתה לא מאוהב בי או צריך אותי.
אני גומרת בלב בכל פעם שנזכרת איך אתה גורם לי להרגיש. עם עצמי, לא עם מי שאתה. לא כי אתה איזה סופרסטאר. אולי אני בכלל לא חושבת עלייך. לא רואה אותך, לא מרגישה אותך. רק את עצמי.
אני רוצה חיבוק, אבל אני מפחדת לקבל אותו. אני מכירה חיבוקים. אני לא מרגישה בהם בנוח. אני לא אוהבת להרגיש חשופה, פגיעה. אבל איתך... הרגשתי נראית. קטנה מאוד, אבל קיימת. בזרועותייך, יש לי מקום. אתה אומר שאני מרגישה בבית. אני לא יודעת מה זה אומר, להרגיש בבית. אני יודעת שכשאני בחיבוק שלך, מסתכלת עליך מקרוב, קצת מלמטה, אני מרגישה אני. אני מרגישה שלווה שיש בה גרעין של פחד. אני רואה שם משהו, בי, שמעולם לא פגשתי. סוג של אמת שלא ידעתי שקיימת. כשאני מסתכלת עלייך ככה, עם העיניים הגדולות שלי, עם האצבע שלי בפה, אני מרגישה כל כך מאושרת בתוך הכאב הזה. כן, זה כואב. זה שובר אותי, ודרך השבר הזה יוצא ממני צבע שמעולם לא ראיתי. שלא יכלתי בכלל לדמיין.
למה כל הכוסיות אנמיות?
או שכל האנמיות הן כוסיות?
יש קשר חזק בין כמות ההמוגלובין שחסרה לי -
לכמה קשה הזין שלך,
כשאתה רואה את הגוף החיוור שלי?
רוצה לבדוק אם אני מתעלפת בקלות -
כשאני מאבדת דם?
תשחק איתי, נו.
אני חלשה,
אני לא אוכל להתנגד...
לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא ! ! !
זה בכלל לא מחרמן אותי ! ! !
שיש לך ממני איזשהן ציפיות . . .
ושאני יכולה גם לאכזב.
ב כ ל ל ל א .
זה בכלל לא קשור אליך.
זה לא קשור לזין היפה שלך או למבט שלך שאני יכולה לשקוע בו שעות.
זה בכלל לא קשור לכמה אתה דומיננטי מולי, קשוח או רך איתי.
זה לא קשור לתדירות התקשורת שלנו או לעומק שלה.
זה לא קשור ליחס שאני מקבלת ממך וזה אפילו לא קשור לאיך אתה גורם לי להרגיש מולך, מול עצמי ומול העולם כולו.
זה קשור אלי. או יותר נכון, לכל דבר שהוא לא אני.
זה קשור לבריחה.
זה לחשוב על משהו, על מישהו, על כל דבר רק לא על עצמי ברגע הנתון שבו אני נמצאת עכשיו. הרגע ממנו אני מנסה לברוח. זה יכול להיות בגלל שיעמום, בדידות, תסכול... זה יכול להיות גם רגע של אושר, אבל כשאני מוצפת וצריכה לצאת מהרגע הזה או לחלוק אותו עם עוד מישהו, שם אתה נכנס לתמונה.
בוא נפשיט את האובססיה המאיימת עוד יותר, ונשאיר אותה ערומה ופשוטה כמו שהיא באמת -
הכל מתחיל ונגמר בצורך אנושי ובסיסי בחברה. וככל שתמלא את הצורך הזה עבורי, ככל שתאכיל ותשקה אותו אצלי, כך אבוא יותר דווקא אליך. כי ראיתי שדווקא אתה, עונה בדיוק על הצרכים הבסיסיים הרעבים והצמאים ביותר שלי.
וככל שתיקח על עצמך יותר תפקידים בחיים שלי... הבנת לאן זה הולך.
כשאני אובססיבית אליך, זה בסך הכל אומר שיותר קל לי איתך מאשר עם עצמי. ואני מבינה את האנשים שזה יחמיא להם וגם את אלה שלא.
