לפני שבוע. יום ראשון, 1 בפברואר 2026 בשעה 6:22
זוכרת שפעם יכלת פשוט לבכות ברוגע?
היה כואב לך -
היית משחררת דמעה.
מפחיד טיפה -
דמעה.
כל רגע נפלו מעינייך עוד ועוד...
וכך התהלכת בעולם, בין הטיפות.
אך ימי גן עדן נגמרו, סוף לתמימות.
והדמעות התייבשו, והעיניים אורו,
והעולם כסדרו מסתובב.
והכאב והפחד, הם עדיין שם.
עתיקים וכבדים, לא מתחדשים.
מלאים במאגר דמעות.
אותן דמעות שבחרת להחזיק.
דמעות שביקשו לצאת, התחננו כמו שאת מתחננת,
נלחמו מלחמות שאת עוד נלחמת,
זעקו זעקות שאת אפילו לא מעיזה.
אבל היית חזקה מהן. ואמרת להן לא.
כי את חייבת, חייבת להיות חזקה.
חייבת להיות קודם כל בשליטה.
יא בת זונה תבכי כבר.