זה בכלל לא קשור אליך.
זה לא קשור לזין היפה שלך או למבט שלך שאני יכולה לשקוע בו שעות.
זה בכלל לא קשור לכמה אתה דומיננטי מולי, קשוח או רך איתי.
זה לא קשור לתדירות התקשורת שלנו או לעומק שלה.
זה לא קשור ליחס שאני מקבלת ממך וזה אפילו לא קשור לאיך אתה גורם לי להרגיש מולך, מול עצמי ומול העולם כולו.
זה קשור אלי. או יותר נכון, לכל דבר שהוא לא אני.
זה קשור לבריחה.
זה לחשוב על משהו, על מישהו, על כל דבר רק לא על עצמי ברגע הנתון שבו אני נמצאת עכשיו. הרגע ממנו אני מנסה לברוח. זה יכול להיות בגלל שיעמום, בדידות, תסכול... זה יכול להיות גם רגע של אושר, אבל כשאני מוצפת וצריכה לצאת מהרגע הזה או לחלוק אותו עם עוד מישהו, שם אתה נכנס לתמונה.
בוא נפשיט את האובססיה המאיימת עוד יותר, ונשאיר אותה ערומה ופשוטה כמו שהיא באמת -
הכל מתחיל ונגמר בצורך אנושי ובסיסי בחברה. וככל שתמלא את הצורך הזה עבורי, ככל שתאכיל ותשקה אותו אצלי, כך אבוא יותר דווקא אליך. כי ראיתי שדווקא אתה, עונה בדיוק על הצרכים הבסיסיים הרעבים והצמאים ביותר שלי.
וככל שתיקח על עצמך יותר תפקידים בחיים שלי... הבנת לאן זה הולך.
כשאני אובססיבית אליך, זה בסך הכל אומר שיותר קל לי איתך מאשר עם עצמי. ואני מבינה את האנשים שזה יחמיא להם וגם את אלה שלא.