אבאל'ה מנטאליסט. גם אתי, גם בכלל... הוא קובע יעדים וחותר אליהם, משתמש בכלים שונים כדי להגיע ליעד, מודעים ולא מודעים.
ואני? לפעמים נלחמת, לפעמים מקבלת. לפעמים מבינה מה הוא עושה, לפעמים לא. תמיד לומדת. מדי פעם מנסה לעשות דברים בעצמי, מולו ומול אחרים.
אז פתחתי אתו שיחה על איזה נושא משמעותי לנו, ובתוכה הקדמתי לו שאני עומדת לומר משהו שהוא מאוד רצה לשמוע (סילחו לי על התיאור המעורפל, יש דברים שמקומם פרטי). כשקיבלתי את מלוא תשומת לבו זרקתי כאילו בדרך אגב "רק תביא קודם את המאפרה" בעוד אני יושבת על הספה...
לאלו מכם שלא היו מעולם ביחסי שליטה זה אולי נראה דבר של מה בכך. אבל מי שהייתה פעם שפחה בקשר שליטה 24*7 בטח פערה כבר את פיה בתדהמה... בקשר שלנו, אדוני לא מביא לי דברים כשאני יושבת.
אבל התזמון המושלם שלי באמצע הסחת דעת והטון האגבי של הבקשה/תנאי עשו את שלהם, ואדוני הלך והביא את המאפרה.. הוא כמעט הגיע אלי עם המאפרה לפני ששם לב מה קרה.. וכששם לב?
כשהוא שם לב מה קרה, הוא הביא לי את המאפרה, פרץ בצחוק מאושר והסביר לי שוב ושוב כמה הוא גאה בי, איזה מהלך יפה עשיתי, והדגיש איך הוא נפל בפח וכמה מדוייקת הייתי.
כי זה אדוני, ולכן אני שלו.