זאת תקופה מוזרה כזאת עבורי, כאילו כל החיים שלי הובילו לרגע אחד שמתפרש על פני כל החיים שלי. ואני שמרתי כל צבע זר שהאיר בפתאומיות באפלה. אט אט הערפל מתפזר ומתגלה הירח...
אני כוכב בודד בלילה השמימי הזה ואתה צופה בי אי שם עם כוס יין אדום וג'ויינט של גראס ביתי, ואני נותנת לך תקווה שמחר יהיה טוב יותר אבל אני לא מאמינה במחר אני ילדה שחיה את הרגע עם כל היופי והעוצמה והכאב שבו. אז תבוא אלי מחר בלי ציפיות ואני אפתיע אותך בכל ההפכים שאני לעומתך. ואולי תאמין איתי ששנינו שייכים לאותה מראה שהתנפצה לאינסוף רסיסים ונחליט להתאחד ובכך לקרב את גאולת העולם כולו ולהביא מיד את גאולתנו שלנו מהבדידות הלא נגמרת שחווינו בזמן כה קצר. העולם שייך לנו, האלים הנצחיים שלא צריכים כנפיים בשביל לעוף, רק מעט אמונה, אחת שהיא אמיתית כמו שהיא גם קסומה, בעצמנו ובאהבה. ונוכל לשנות הכל. זה יכול להיות גן עדן עלי האדמות, וזה יכול להיות גם גיהנום.