אבא שלי היה איש חזק וקשה.
הוא האיש שכולם פחדו ממנו כי לא היה לו אלוהים
תמיד עשה מה שרצה ודאג שכולם מסביב יעשו גם
בדיוק מה שהוא רצה ובדרך שלו.
אבל אני הייתי החולשה שלו. רק אני.
דמעה אחת שלי היתה יכולה להמיס את כל הקשיחות.
היום, הוא נהיה קטן וצנום כמו בתמונות שואה.
רוב הזמן מטייל בעולמות שהדימנציה ממציאה לו.
כבר חווה הכל- התקפי לב, ארועים מוחיים, סוכרת, לחץ דם והוא בשלו.
לפני 3 ימים התקף לב ואי ספיקת לב. יום שלם במיון בלי צפי למקום במחלקה. הבנאדם מחליט לחתום על שחרור וללכת הביתה.
אתמול אותו דבר ולא מוכן להתפנות.
היום שוב והוא בשלו. לא מוכן ללכת לאף בית חולים.
באיזשהו מקום זה מאוד מובן לי. גם אני במקומו הייתי מעדיפה למות. ובכל זאת הפתיע אותי שכששאלתי:
״ מה בתכנית? זה נראה שויתרת״ והברזים שלי נפתחו
היא ענה לי ״נכון״ ונשאר בשלו.
יש לי הרבה דברים לא טובים ולא נעימים להגיד על אבא שלי, אבל דבר אחד בטוח-
אבא שלי הוא אלפא.
עם כל המצב הזה והוא עדיין בשליטה מלאה. על כולנו.
*** תמונת מצב שכותבת לעצמי אולי לזכרון***
ועדיף סגור לתגובות...
