הוא טומן את הראש שלי בחזה שלו, מלטף לי את הראש ומנשק לי את המצח והוא יודע, בדיוק כמוני, שהוא הלנצח שלי.
"יום יבוא ואת תקומי בבוקר עם טבעת על האצבע, בלי שאלות, כן ולא, היסוסים, כלום. ככה פשוט, שם עליך טבעת ואת שלי נקודה"
איזה איש מטופש שחושב שאני צריכה טבעת בשביל להיות שלו, אני שלו כבר שנים, עוד מהפעם הראשונה ההיא שישבנו על הירקון כשהוא אמר שהפרצוף שלי כל כך חמוד שהוא דורש סטירה.
אבל הוא בינתיים הוא עסוק בלריב עם הלב שלו, כמו שריר עקשן שנתפס ולא מצליח להשתחרר אז הוא בא והולך וכבר למדתי לזרום עם זה, לתת לרגש שלי לצוף רק בגלים, רק כשהוא בסביבה וכבר לא להתבכיין כשהוא משחק איתי מחבואים.
עדיין אני מוצאת את עצמי מתמלאת פליאה כשהציפורניים שלי עוברות על השכמות, הכתפיים והעורף שלו, כאילו הקימורים בגוף שלו נועדו לידיים שלי, זה נראה כמו ריקוד על העור השחום שלו, משחקים של עור וצל ולפעמים, בנקודה מסויימת כל העור שלו מסתמרר בבת אחת וזה מחזה מופלא.
אני הכי אוהבת כשהוא מצמיד אותי אליו, כשהוא מחבק אותי כשהוא נכנס אליי הביתה ומושך עוד רגע, כשהוא הכפית הקטנה ונצמד אליי עוד יותר ומושיט יד כדי שיהיה עטוף בי, כשהוא אוסף לי את השיער כשהוא מזיין לי את הגרון ודוחף את הראש שלי עמוק יותר ומפעיל כוח כשאני מושכת את הראש אחורה.
אני אוהבת את זה שהוא רומנטיקן חסר תקנה וגורם לי להרגיש האישה הכי נחשקת ביקום אבל גם ילד חרמן שרוצה לממש את כל הפנטזיות המלוכלכות שלו איתי ועליי.
אני אוהבת את זה שאני נרדמת לידו בקלות. כל כך קשה לי לישון עם אנשים אבל משהו בשילוב של הריח שלו וחום הגוף שלו מרדים אותי ברגע.
אני אוהבת הכל בו, גם את התסביכים. אני אוהבת להסתכל עליו מלמטה, אני אוהבת את המבט שלו כשאני מתפשטת או מדליקה לו סיגריה.
לפעמים הוא סתם מניח לי כף יד על הפנים כי אחרי כל הזמן הזה הוא עדיין לא מאמין שאני אנשק לו את כפות הידיים בכל רגע נתון, גם את כפות רגליים, גם את הפנים היפות שלו. אני מוכנה לעבור על כל מ"מ בגוף שלו עם השפתיים שלי, זה מרגיע אותי, עצם הקיום שלו במרחב הפיזי שלי מרגיע אותי וכל כך קשה לי להודות שאני מאוהבת בו עד מעל הראש אבל זה חזק יותר ממה שאני מסוגלת להחביא,
במיוחד שהוא מסתכל לי עמוק בתוך העיניים,
דוחף לי אצבעות לפה ביחד אחת,
חונק אותי ביד השניה
ואומר לי שאני הכי יפה כשאני שרמוטה.