אתה מפשיט אותי מכל הביטחון העצמי המוגזם שלי וזה גורם לי להרגיש כאילו אני לא יודעת מה אני צריכה לעשות, אני נתקלת בדברים, מגמגמת, מובכת בקלות, ועוד כל מיני דברים שכל אדם אחר לא יאמין שאני כזאת לידך.
אני מרגישה קטנה לידך, כאילו אני בכיתה יא׳ ואתה החייל הזה שבא לדבר על כמה חשוב זה להתגייס. למרות שאני גדולה ממך בכמה שנים.
אני תמיד מרגישה שהעיניים שלי נוצצות כשאתה מדבר בעברית צחה, ויש יגידו, מיושנת, המוח שלי מתרוקן כשאתה מוריד חולצה ומסתובב בבית שלי, תמיד איכשהו אתה מסב את תשומת ליבי לזה ששאלת אותי שאלה או שאתה צוחק על זה שאני עוקבת אחריך עם המבט שלי בנחישות.
הרגע הכי טוב ביום שלי זה כשהשם שלך מופיע על צג הטלפון שלי.
הרגע המאושר ביותר הוא כשאתה מסתכל עליי עם העיניים היפות שלך.
הרגע הכי מעציב הוא כשהכרית שלי מפסיקה להריח כמוך.
הרגע הכי כואב מגיע בלילות שאני לא מצליחה להירדם ואני יודעת שאם היית פה, מחבק אותי והייתי מרגישה את חום הגוף שלך ושומעת את קצב הלב שלך, הייתי נרדמת בדקה וחצי.
בחיים לא חשבתי שזה יהיה כל כך מתיש ומספק לאהוב ככה מישהו ואני מפחדת מידי כדי להודות שאין מספיק מילים בשום שפה שבני אדם המציאו שיכולות להתחיל לתאר את עוצמת ההתאהבות שלי בך בכל יום מחדש.