לפעמים אני מאוהבת בו ברמה של לשמוע כל מיני הודעות קוליות ששלח לי.
לפעמים אני מאוהבת בו כשהוא צוחק עליי כי הוא רעב ושאל אם יש מה לאכול אצלי ואמרתי ״יש לי קובה סלק במקרר״.
לפעמים אני מאוהבת בו ברמה של לנשק לו את הידיים כשהוא סתם שוכב לידי ואנחנו בוהים בטלוויזיה.
לפעמים אני מאוהבת בו ברמה של למעוך לו את הפרצוף ולנשק אותו אול אובר כי הוא עשה פרצוף כועס כשהערתי אותו.
לפעמים אני מאוהבת בו ברמה של לומר לו שאני כולי שלו ולרשותו כשהוא מבקש ממני להגשים לו פנטזיה.
לפעמים אני מאוהבת בו ברמה של לבכות כשהוא חוזר ממילואים ומגיע קודם כל אליי כדי לנשק אותי ולומר לי שהוא מאוהב בי.
לפעמים אני מאוהבת בו ברמה שאני נתקפת חרדה כשאני חושבת על היום שבו הוא ישבור לי את הלב והוא אומר לי
״את מבינה שאני פה לתמיד יא סתומה?״
לפעמים אני מאוהבת בו ברמה של להתקשר לאמא שלו שתשלח לי רגע איזה תמונה שלו כשהוא היה גור קטן.
לפעמים אני מאוהבת בו ברמה שמבהילה אותי, כי איך אפשר לאהוב כל כך מישהו, לא לפחד לאהוב ככה מישהו, לקבל את הטוב הזה ממישהו, להתמכר לריח, לצחוק, לצבע עור, למגע של מישהו ולדעת, בביטחון, שהוא מאוהב בי באותה רמה.