|
|
|
לו יכלותי להוציא כרגע ידיים
מתוך המחשב הייתי דבר ראשון מחבקת אותך
זהו המגע הראשון שאני מחכה לו ממך
אני רוצה לאסוף אותך לזרעותי כעת
ולחבק אותך בחוזקה
הנשיקות הנשיכות הגניחות והאנחות
הכל יוכל לחכות מעט
אני לא יוכלה להוציא ידיים מהמחשב
אבל..חכי מעט ליום שלישי
ברגע שהפסקתי
לקחתי נשימה
שחררתי את שלא היה לי
ופקחתי את עיניי
עמדת למולי
רועדת וגאה
בזהירות נתת לידך להמשך על ידי
והתחלנו בריקוד
אט אט
צעד צעד צעד
ולבסוף יצא זה שיר שלם
יקרתי מה נאות עינייך
הן ניצבות שם
ללא צל של ספק
ללא צל של חרטה
ללא צל של חשש
בדיוק כמו שאהבה אמורה להיות
בעדינות אני ממשיכה את הצעדים
את שלי
ליבי שלך
המשכי לרקוד איתי
הלילה תמיד צעיר
שבי מולי
בתוך מראת זוככית מוקפת בחומות
החומות הורסת את המראה
הזכוכית פוצעת אותך
הדם שלך נמרח לכל עבר
אבל רק כך את מרגישה
מרוב מגינים מרוב חומות
מרוב פגיעה עצמית
שכחת כמה נחמד זה ללכת בלי לדרוך על זכוכיות
לכן שבי מולי
שבי מולי היום בפעם האחרונה
האם אני היחידה שחושבת שבמאתיים דקות הייתי יכולה לעשות סקס ולא לראות את הפרסומות של אורנג?
והנני הולכת במזדרון רחב
ובקצהו לראשונה אני רואה מראה הפוכה
ולראשונה מזה זמן
נוצר חיבור והגיון
שכן זהו עולם בו המציאות מעוותת
רק מבלבלת אותי
אני רואה עינים רכות נישאות מלמטה
ומתרכזות רק בפני
מבט רך וזורח, המוכן ליד קשה
ואני מחייכת ומוכנה
אבל אצלי אין שקט
רק מגע קטן בחושך המבורך
משהו בפנים צורח, כי הוא לא פני האהובה
אולי יוצאת
הרעם ריכז את כול כוחו והטיח את זעקתיו בקיר המתנפץ
כל הקירות טיפטפו מים
חצי לילה נערמו דברים עגולים קעורים בשורה מתנגדים
לקו התפר של התקרה
כל הלילה ואיש לא עצם עין
ואתה עם עלות הבוקר אנשים מצפים
כי יהיה שמחה אסביר פנים
ואגיד חג שמח
שעשה שאני שוקלת מול איזה קיר לישון כך שלא הרטב....
כשאני אומרת לא למישהו\י
שיבין שזה לא
שלא יתחיל להרחיב בלמה כדאי לי לשנות את דעתי
בעיקר אם אני אומרת לו אותו הדבר בהודעה השניה והשלישית וכדומה
וגם אם מחליטים לריב איתי על זה
אני חושבת שזה יהיה רק לכבודו של האדם עם ירשום זאת בצורה יפה
אין טעם לרשום בצורה ולגרית זה לא מעורר אותי
זה מכעיס אותי
היום לראשונה הכנסתי מישהו לרשימת התעלמות
עוד חודשיים יהיה שנה מאז שאני כאן
וזה מה שהייתי צריכה לעשות לכבוד זה
אם אתה קורא כאן ,אתה יודע מי אתה, אני מקווה שיש לך איזשהי
הגינות על מנת להרגיש מבויש.
הגשם מתדפק על חלוני
ואני מחייכת
הקודרות הזאת היא שונתנת לנו את החובה
להתחמם מבפנים
להעמיס על עצמנו חום
לתת לקור להיות מבחוץ ולא מבפנים
ריק בבית הגדול
ריק שקט וחשוך
וכמה יפה זה הרגע
ואני חושבת כמה יפה יהיה הרגע
בו אנצור לך את שפתי ואתבונן אל ליבך
