שקט מבורך

אחותי הקטנה מגלה נטיות בדסמיות

בגיל שלוש ארבע הם היו חבורה שלה שלוש בגן
היא ועוד שתי בנים אלו היו משחקים
במלכה אביר ומשרת
המשרת נקבע על ידי כך שהשנים הלכו מכות
עד שהייתה מפרידה בניהם במילה
המפסיד היה המשרת ואילו השני האביר

בגיל חמש כבר היה לה את הטעם היקורתי והנכון בבגדים פאר
והיא תמיד גרמה לדוד שלה לקנות לה ללא היסוס
עד היום כול מה שעליה לעשות הוא "רק ללכת להסתכל על הדבר היפה הזה לשנייה"

עכשיו בחטיבת הביניים
בעקבות ניסנות למגע של ארסי צעצוע
היא טיפלה בחמשה בשבוע הראשון ללימודים
קטנת קומה ותמימת מראה
בראשון היא בעטה בביצים וגררה בשיער לאורך כול בית הספר
את השני הורידה מרמום גבוהו לרצפה ודרכה עליו
על השלישי צחקה בבוז
את הרבעי צבטה עד שדימם והתחנן כמו כלב
ועל החמישי אפילו לא נספר

פרט לכך המורה תמיד הייתה צורחת על הבנים
כיום פרט לאמיצים כול הארסים המטרידים נסים ממנה
(ואולי גם חלק מסתכלים בהערצה)

וכששאלתי אותה
"אז איזה בנים את כן אוהבת?"
היא ענתה לי בלי היסוס
"החנונים,
אלו שישבו איתך וגם יחשבו אבל קודם כל ידברו איתך
הבישנים, החמודים"

זו התחלה טובה