הנשיקה 42 - גירסה 42 של הסיפור המפורסם
רוח מזרחית חמה ויבשה נשבה בגן הגדול שמאחורי המינזר. כהרגלי, יצאתי לטייל בגן. הרוח העיפה עלים יבשים והחצץ היבש שמתחת לרגלי חרק בקלילות.
את דרכי חסמה צפרדע ירוקה מתוחת עור.
"נשק אותי נזיר" דרשה במפגיע
נו, זו לא היתה דרישה מפתיעה כל כך, כבר ראיתי בימי חלדי צפרדעים שתבעו ממני נשיקה
ירדתי על ברכי, עצמתי את עיני ונשקתי את הצפרדע בקלילות.
"לא ככה" שמעתי קול מעלי. "עם הלשון" אמרה הצפרדע.
נשקתי שוב ואז החלה סערה של רוחות וממטרים עזים הרוח איימה להוריד מעלי את הגלימה. חשתי בזוג ידיים חזקות אוחזות בעורפי ומצמידות אותי אל שפתיה של הצפרדע.
פקחתי את עיני והבטתי למעלה. ראיתי שבמקום הצפרדע, עמדה אישה צעירה ויפה. האישה אחזה בי בכוח והצמידה אותי אל שפתי הפות שלה. שפתיים עבות, חושניות מלאות ורכות למגע, שפתיים בשרניות שכמותן לא ראיתי מעולם ובוודאי שלא חשתי. זוג שפתיים לחות ומלאות שאופפות את שפתי כמו עננים.
"עם הלשון נזיר" פקדה האישה והצמידה אותי בכוח אל שפתיה
לא היה כל צורך להצמיד אותי אל השפתיים הנסיכיות הללו. מי בכלל היה מעלה על דעתו להתנתק מהן?