מאז שאני זוכרת עצמי בגיל תיכון, עיני רוב הזכרים (הבוגרים יש לומר, לא בני גילי) היו מופנות אלי בתאווה. לא נעים להיות בת 15 ולשים לב שמבטם של הגברים מופנה לחזה שלי ולא אלי כשמשוחחים. לראותם נוטפי ריר כשמדברת ולא באמת מקשיבים למה שיש לי לומר. ובעיקר מזהה במימיקה שלהם את גלגל השיניים עובד, כאילו מפנטזים מה היו יכולים לעשות לחזה הגדול הזה ולגוף המקומר בעל החמוקיים אילו היינו לבדנו בפינה צדדית.
מהר מאוד הבנתי שאם אני רוצה שיקשיבו לי, יראו אותי ויבינו שיש בי הרבה מעבר לאובייקט סקסי עלי להצניע כל אלמנט שיכול למשוך את העין לכיוון המיני. מה שלימים גרם לי לחבק באהבה את המראה האנורקטי וחסר המימד הנשי.
אני הצעירה התעסקתי בהסתרת מבנה הגוף כשלא ידעתי שמיניות יכולה להתפרץ בהיבטים שונים: בהליכה, ישיבה, מבטים..
עברו השנים, הייתי כבר בוגרת ומוצאת שמתמודדת עם זה שוב רק בצורה אחרת- בכל מקום שעבדתי, לקוחות (בעיקר נשואים) התחילו איתי. כל יום ולעיתים כמה גברים ביום. זה לקח אותי אחורה, אל מוטיב תחושת האובייקט רק שהפעם עם תחושת האשמה, שינאה והלקאה עצמית- מה אני עושה לא נכון שגורם לכולם להתחיל איתי?? מה אני משדרת שגורם לגברים נשואים לחשוב שאכנס איתם למיטה שהרי רק עבור זה הם מתחילים איתי!!
פסדר, תגידו שאני חתכת בכיינית- "היא סקסית, גברים מתחילים איתה והיא מתלוננת. נשים היו מתות להיות במקום שלה"
סבבה.. לא עבורי! לא לי! אני לא מעוניינת!!!
שנים שההצלחות שלי בעבודה היו "בטח שהיא מוכרת כל כך הרבה- היא נכנסת למיטה עם הלקוחות לכן מצליחה לסגור כל כך הרבה עיסקאות" אוקיי??? זה לא פאן!! לא כיף כשמתפלאים מההצלחות שלך, מקטינים את היכולות שלך ומצמצמים אותם ל"זה בטח רק בגלל הציצים"
שנים של הסתרה והצנעה כניראה עשו את שלהם עד כדי דיכוי החשק המיני שלי. ולא רק שכך- לא חשבתי אף פעם שאני ניראה טוב, לא אהבתי את הגוף שלי ובטח שלא חשבתי שאני יפה.
ואז נחשפתי לבדסמ.. משהו בפתיחות המינית כאן, באפשרות שזה מקובל ואף רצוי להיות מושכת, גרם לי להפתח, לתת לעצמי הזדמנות לעשות עבודה (וכמובן שבמקביל גם עם המטפלת שלי) ולקבל את עצמי כמו שאני מבלי להרגיש אשמה.
כאן, ומול הנכונים, אני יכולה להיות אני מבלי להתפרש, מבלי שיחשבו שאני מנסה לבלוט, לפלרטט, מבלי שישימו זרקור על המיניות שלי שהרי הכל כאן מיני ומקובל. בסשנים אני מאפשרת לעצמי להיות קשובה לגוף ומתוך החיבור שנוצר לי עם עצמי אני נותנת לו להוביל אותי ולזוז כפי שמרגיש לו- מיינדפולנס במלוא ההדר. אני מרשה לעצמי להעלות כאן תמונות סקסיות ולהתפלא כל פעם מחדש שזו אני שם בתמונה. "פאקק זו אני?!?! יצאתי כל כך סקסית!!! אמא'לה איזה מגניב!!! אני בשוק שזאת אני 🙈"
עדיין לא אקפוץ מדי על גברים/חברים בקהילה עם חיבוקים ונשיקות (למרות שהכי רוצה כי אני בן אדם של מגע וחום) כי מרגישה שחייבת להצניע, שלא יתפרש כאילו שאני מתחילה איתם, שלא חלילה אכשיל אותם ואגרום להם למחשבות שגויות.
ואז זה:
"ראינו את הסשן שלך ביום שישי. הוא היה מאוד תיאטרלי. ראו שהתמקדת בעשיית הצגה, למשוך תשומת לב ולהיות מינית וסקסית. אגב, גם לפני שנתיים עם השולט הקודם שלך כך ניראת בכל הסשנים שעשיתם בפומבי. נו, את יודעת- את אוהבת לעשות הצגות ובאופן מיני".
טמבלים!!!! זאת אני!! כניראה שזאת אני?!?!?! אם הייתי כך גם אז וגם היום כאילו דאאאא!!!!
אני???? משחקים?!?!? אני?????
מילא הייתם זרים... 🤦🏻♀️
אתם כל כך לא מכירים אותי אם שמים את צמד המילים משחק או לא אמיתית ואותי באותו המשפט.
😠
ממממ.. לא חשבתי שזה יגיע גם לכאן. מבאס.
היום אני בוגרת יותר. אני למודת ניסיון ויודעת שלצערי אני יכולה להראות כך מהצד ושגם כאן ידברו ולכן לוקחת את הנאמר בפרופורציה (למעט הבכי והסרטים שהיו אתמול 😉)
היום אני יודעת לומר "כולכם על הזין שלי! זו אני ומפסיקה להתנצל שיוצא לי מדי פעם סקסי!! זדיינו!!!" ולהבא, יהיה נחמד יותר אם תבואו (אם תבוא- זה הקרוב אלי, החבר) לשאול, להבין, להציף. ולא להתיימר בזחיחות שמכיר אותי ולהציב בפני עובדה- את שחקנית. כי זרים וכאלה שלא קרובים אלי, לא מעניינים אותי. לא מעניין לי מה חושבים עלי. אני יודעת מי אני, חברים שלי יודעים מי אני וזה מספיק לי.
אבל לקבל את זה ממישהו קרוב... אוףףףף. מאכזב.
קללה או מתנה?
