"דייי!!!! זה כואבבב!!! 😫😫😫 לא רוצה עודד!!!!"
"תסתובבי"
"אני לא מבינה!!!! למה ככה????? דיייי 😭😭😭😭"
"רצית את האמת שלי? זו האמת שלי.
זה מה שאני אוהב. תסתובבי!"
😫😫
"אבל זו לא האמת שלייייי!!!
אני לא אוהבת ככהההה כואבב 😭😭😭
דיייי בבקשהההה 😫😫"
את מי אני משקרת ?
********
הרגע הזה בעיצומו של הסשן שאת מחבקת את הקיר ומנסה לברוח ולהבלע לתוכו כמתחננת שיושיט זרועותיו ויגן עליך מפני ההצלפות שלו. הרגע הזה שאת ממלמלת לעצמך תפילות חרישות כדי שיעצור את הכאב, אבל את יודעת שזה לא הולך להפסק.
את גם לא בטוחה שאת רוצה שזה יפסק, בטח לא כשאת זו שביקשה שיעצור. שלא יקשיב לי ורק ימשיך עוד. עוד קצת.. שלא יוותר לי ועלי ורק ימשיך עוד קצת. שרק יתן לי רגע לנשום ושימשיך. רגע לנשום ותמשיך.. ואלוהים בבקשה תעשה שאצליח לעמוד בזה ולהתחבר לכאב ושלא אזוז ולא אתלונן ולא אפשל. בבקשה אלוהיםםםם תן לי את הכוח להכיל עבורו. שיהיה גאה בי. שיהנה ויהיה מאושר!!
נרטיב של סאבית 🤦🏻♀️
אבל הרגע המושלם מכל- הרגע הזה שהוא לא עוצר. אוחחחח!! שהוא לא מקשיב לבכיות שלך כי מכיר אותך מצויין ויודע היטב למה את זקוקה ולאיזה קצה צריך להביא אותך
אנחנו אמנם סאביות אבל אנחנו
חזקות עצמאיות דעתניות ויודעות בדיוק מה אנחנו רוצות לעצמנו ובמי בוחרות 💪
טוב, לפחות רובנו
חלקנו חלקנו
נו טוב, לפחות אני! 😍
ולא מר שייקספיר, אין כאן עניין של
To be, or not to be
This is who I am
