מראה מראה שעל הקיר

אז סוף סוף איפסתי לעצמי את המוח

8 חודשים זה לקח לי..

תקופה מטורפת של שכרון חושים. סקרנות, טירוף, רעב, צמא.

לא היה לי מנוח. לא היה לי בית, ילד, משפחה... היה רק העולם החדש שנפתח בפני ושאב אותי כפי שמעולם לא נשאבתי לדבר. הרי שולטת בחיי אנוכי. אין חזקה ממני. והינה, איבדתי את עצמי לדעת לראשונה בחיי.. 

נפלתי וקמתי. הלכתי אחורה וחזרתי. ושוב, ושוב, ושוב..

אבל הפעם הבנתי. הבנתי היכן טעיתי. הבנתי, ואני משנה. זו עבודה כניראה- לא ליפול שוב פעם ולהשאב. להצליח להחזיק את זה מאוזן לאורך זמן. 

עכשיו אני מבינה למה התכוונתם..

אז תודה לכל החברים שהיו שם לכוון אותי. ללמד אותי. תודה למי ששחרר אותי וממני. למי שעזר לי להבין אותי.

חוזרת משופרת, מתונה ומאוזנת.

ועכשיו, עכשיו מחכה רק לך.. עכשיו אני מוכנה לך