ברך ימין כפופה ויד שמאל מושטת קדימה, ברך שמאל כפופה ויד ימין מושטת קדימה, סיבוב שמאלה ומחיאת כף, קפיצה קפיצה, סיבוב ימינה ומחיאת כף, קפיצה קפיצה, שני צעדים קדימה, שניים אחורה ועוד כל מיני כאלה אך אחסוך מכם- זומבה. קוראים לזה זומבה!!!
אך לא אצלי, כזו קלאמזי שכמותי...
אצלי זה נקרא סשן. אני קוראת לזה סשן. פאקינג סשן התמודדות.
מדי פעם פוזלת למראה ולא מאמינה לעקומה הזאת! כולן זזות ורוקדות כל כך יפה, יודעות בעל פה את הצעדים ורק אני מגושמת, מתבלבלת וכל כך לא נשית. מעניין אם הן קלטו אותי?.. ולמה היו חייבים לשים מראות בכל קירות הסטודיו??
מדי פעם תופסת אומץ ומציצה על עצמי במראה תוך כדי הריקוד. ואז פוגשת את המבט שלי.. אוחחח המבט הזה.. המבט הסקסי הזה, החייתי, הרעב. אני כל כך נשית יאאלה... המבט המחביא סוד.. המבט שיודע שרק אני יודעת מי אני, ומה אני. שרק אני יודעת כמה נמוך אני יכולה ורוצה לרדת, כמה כאב יכולה ורוצה לספוג. המבט הגאה! הנוצץ! הניצוץ המטורף שהיו מתות שיבצבץ גם מעיניהן. לו רק ידעו עלמות החן כאן, המנצחות בריקודן המושלם.. לו רק ידעו מה אני עושה בין 4 קירות..
ואני, מרגישה מולן כל כך קטנה ומטופשת, אך במקביל מרגישה כל כך עוצמתית! עם כל צעד כושל שלי אני מרגישה שאני מתחזקת. מתיישרת. לומדת. מחוייכת כל משך השיעור וכל כך נהנת!!! לא חשבתי לרגע להפסיק להגיע למרות חוסר הכישרון והעקומה שתקועה לי במראה. אני יודעת שאשתפר! אני יודעת שאלמד בעל פה את הצעדים! אני יודעת שבסוף אצליח. אז אולי לא אלמד לזוז ולרקוד כמוהן. אולי ריקוד זה לא הצד החזק שלי. אבל לא אכפת לי! אני מהממת כמו שאני! ואני לא מושלמת. ואני סוף סוף מקבלת את זה! ואני יודעת שיאהבו אותי ככה! אני כבר עכשיו אוהבת אותי ככה!!! ואני כל כך נהנת בזומבה!!! אפילו מכורה שה' יעזור לי.
ועכשיו, כשאני כותבת, אני מבינה כיצד השתנתי. אני מבינה כיצד החוויות שלי בעולם הזה, כיצד הסשנים שעברתי, התפישה המחשבתית הבדסמית שלי- איך הכל פתאום בא לידי ביטוי בחיים שלי.
לרגע הזה חיכיתי. לזה בדיוק.. לדעת שיש תכלית לעולם הנפלא הזה. לדעת שמעבר להנאה המופלאה שלי כאן אני מגיעה להצלחות והישגים בחיי האישיים. לדעת שיש תכלית..
פאק, אני מאושרת..
אז אהה, זומבה מחר בבוקר?! 
