לפני 5 שנים. 16 ביולי 2018 בשעה 20:15
אתה
האחד שלא נותן לי מנוחה
וגם כשנותן, זה רק לרגע קט, כדי שאספוג את הכאב וארגיש את כוחו נכנס לתוך נפשי העדינה בנוסף לגופי הענוג.
אתה
זה שיודע בדיוק מתי אני רוצה להפסיק ומתי אני לא יכולה יותר וברגע הזה, מכאיב חזק יותר.
כי אתה יודע שזה מה שאני צריכה וזה מה שאתה רוצה.
רומס, מכה, שובר אותי, אבל בחיים לא מפספס אף שבר ולא נרגע עד שכל החלקים במקומם מונחים ומחוברים חזרה.
וכמובן שאי אפשר להחזיר אדם שבור להיות שלם בלי סדקים קטנים בו.
אבל הסדקים האלה בי, הם הטהורים בעולם- הם אלו שמראים את זה שאני שלך.
הסדקים האלו יוצרים את הכתר של הנסיכה שבי -נסיכה של כאב אבל עדיין נסיכה.
תודה אדוני.
