מתחת לפרווה

אתמול נסענו ללב החיב"ר להיכל תרבות מפואר, לראות את מופע ראש השנה של ה'ערבים' שעשיתי לו את המוסיקה, כבר שנה שנייה ברציפות. איך שהגענו והזדהיתי הוצמד אלינו מלווה שלקח אותנו למקומות השמורים שלנו, בשורה השנייה, בין ראש העיר למס' 3 בליכוד, לעו"ד פלילי מפורסם, ועוד אנשי הון ושלטון. שמרתי את הדף הלבן שהיה כתוב עליו שמי מתחת למילה "שמור"... בסוף המופע פנה אלי גבר נאה לבוש בחליפה שחורה ויקרה, סיפר שהוא גר בטירה ברומא, שמאוד התרגש מהעיבודים שעשיתי לפיוטים של ימי הסליחות, והזמין אותי ואת תהום להתארך לשבוע... הסברתי לו שזה לא יקרה בקרוב עקב צו עיכוב היציאה מהארץ הפרמננטי שיש לי בגלל המזונות, והחלפנו מיילים. (זה מזכיר לי איך שפעם כשעבדתי בבניין סיפרתי למנהל העבודה הרומני על תשלום המזונות והוא אמר : "אז תלך פחות לזונות" (: )

בימים האחרונים הייתי חולה, סוג של עייפות מנטאלית אני חושב, ואולי ניצניו של דיכאון. אני נאבק בשדים הפנימיים שלי, ממש כמו גיבור הסרט '1408' שראינו במוצ"ש. בסרט ג'ון קיוזאק הוא סופר של ספרים בסגנון 'מאה המלונות המפחידים ביותר', ומגיע למלון בניו יורק שיש בו חדר שאמור להיות רדוף רוחות, ושאירעו בו כבר 60 מקרי מוות. הוא מגיע ציני וסקפטי, אבל תוך כמה דקות בחדר הוא נכנס לטריפ מטורף, ונאלץ להתמודד עם הפחדים הכי עמוקים שלו, עם הטראומות שהדחיק, ובראשן מותה של בתו הקטנה, שרוחה גם היא מופיעה בחדרו. הסרט נמנע במתכוון מהבהלות זולות וממתח מלאכותי, והאימה מגיעה מהחוויה הרגשית-מנטאלית שעוברת על הגיבור, וההכרה שהפחד האמיתי הוא מהדברים שנמצאים לנו בראש, ולא מאיומים חיצוניים. איך שומרים על שפיות כשהכל מסביב מתעוות וקורס.

בראשון ניסיתי להסביר לקופיקו איך מנגנים את החצי השני של 'אור חבצלות' על המקלדת, דרך המסנג'ר עם מצלמה ומיק. זה היה תסכול אמיתי, כשהדיליי של המיק גרם לזה שלא ישמע את ההוראות שלי. גם אם היינו אחד ליד השני זו הייתה סיטואציה לחוצה (שנינו דעתנים מדי) אבל ככה בטלקומוניקציה זה היה פשוט בלתי אפשרי, והתייאשנו אחרי 20 דקות, כשהוא כל פעם מתחיל מקליד אחר, ואז כשהוא כבר לרגע כן הצליח המשיך ישר לשאר השיר ולא חזר על זה שוב, מה שכמובן גרם לו לשכוח את כל מה שהוא כבר למד. אתמול הוא התקשר, להגיד שהאוכל היה טעים, ושהוא ראה את הקן בטלוויזיה ושהוא מתגעגע.

השירים הולכים ומתהווים. אני עושה לעצמי חיים מאוד קשים, בפרפקציוניזם חסר פשרות בנושא הסאונד. לגבי המוסיקה עצמה אני די שלם וממילא זה לא שיש לי רעיון אחר, אבל נורא חשוב לי שהסאונד יעבור כמו שאני מתכוון. שיהיה צלול ורועם וחזק אבל דינאמי וחם וסוחף ואפקטיבי ועדיין טבעי ולא מאומץ. ושהלבל יהיה כמו של הדיסקים החו"ליים הכי חדשים. ושיבינו את המילים, גם המאותגרים. ושאי אפשר יהיה פאקינג להתעלם מזה @! או לפחות שאני אהיה מרוצה כשאאזין לזה.

סקס דווקא אין מי יודע מה, אבל זה תמיד ככה באוגוסט.