אז עמדתי במשימה ואכן סיימתי חמישה שירים אמש. ארבעה, לפחות, לגבי 'אובססיה' עוד יש לי קצת השגות. נראה. בינתיים לא אקשיב לזה בכלל כמה ימים, ואז נשמע ונראה. אין הרבה שמחה במצבים האלה... כמו שהסברתי ללקוח שלי פעם, ה'לידה' של השיר, ברגע שהוא מוכן, זו בעצם חוויה של מוות עבור היוצר. השיר הופך מ'יצור' חי נושם ומשתנה לאנדרטה, לקפסולת זמן, לתמונה באלבום.
בחמישי בלילה היינו במסיבת חזרה לביה"ס בגנון. תהום לבשה את תלבושת הבצפר שלה, עם חצאית סקוטית וגרביים לבנות עד הברכיים, וחולצה לבנה ועניבה סקוטית וקוקיות, ובגנון היו עוד איזה עשר כאלו... הייתה אווירה ממש נחמדה, ואיזו מ' אחת עם ריח של גוצ'י ראש וגוף מטריף הזכירה לי כמה אני אוהב את גוף האישה, ובזמן שהתעסקתי איתה תהום באה חמודה ומתוקה והתחילה למצוץ לי, ומ' באה מאחוריה ודחפה לה את הזין שלי לתוך הפה שלה. אחר כך סישנתי קצת את תהום על הבמה.
בשישי אספה אותי ביצ' יפה חכמה ורגישה אחת, מכורת פרווה, שנענתה לקריאתי בבלוג, ואספה אותי לפנות ערב בRAV 4 2008 החדש שלה (: ג'יפ שחור מרווח ומאובזר, שמיים הולכים ומאפירים בחסותה של שבת המלכה, אישה איכותית, ובקבוק מרלו משובח שהיא שלפה מאי שם, יחד עם כוסות זכוכית גבוהות ונאות גזרה. (בעיקר אני שתיתי כי היא נהגה) . בחיי שזה נחמד להיות אני לפעמים.... הקשבנו לשירים, ובין שיר לשיר שוחחנו והכרנו מעט, שכן זו היתה פגישתנו הראשונה מעבר לכמה חילופי הודעות לאורך השנים ושתי פגישות חטופות בגנון. נסענו על כביש מס' 1, לכיוון ירושליים, ובאיזור בית שמש התברברנו קצת בכבישים הצדדיים. היה ממש קסום ונחמד, וחבל רק שהיא לא עצרה בצד ואנסה אותי (; ... אני בטוח שחמי רודנר מקבל גם מציצה במעמדים כאלו... P:
היום קופיקו מתחיל כיתה ד'. לא ראיתי אותו כבר חודש ונדמה שלאיש לא איכפת, חוץ ממנו וממני. אתמול שוב דיברנו במסנג'ר והוא אמר שהוא נורא מתגעגע, אלי ולתהום, ומתי אני כבר אבוא לקחת אותו... איחלתי לו הצלחה בבצפר החדש, ואמרתי לו שאני בטוח שהוא יתאקלם יפה ובמהירות... שהוא ילד מבריק וחזק ומנוסה וסתגלן, ושכולם תמיד אוהבים אותו.
וגם אני 'פותח שנה' היום, חמוש בחמישה שירים חדשים ובתכניות וכוונות רבות, שמימושן יצריך ממני התגייסות עקבית והשקעה רבה. זה החודש האחרון שלי כבן 31. במסיבת הבק טו סקול ביום חמישי, כששאלו אותי למה לא הגעתי בלבוש מיוחד (הייתי עם מכנסי ויניל שחורים, גופיה שחורה-אדומה עם גולגלות ונצנצים בשיער) השבתי בצעקות מרדניות : "אני לא חוזר למקום ההוא ! " ... וזו גם קצת התחושה שלי הבוקר. כולם הלכו לבצפר, ואני כאן לבד, ממשיך באוטודידקטיות בתואר שלי במדעי החיים, באוניברסיטה הפתוחה של פלורנטין.
לפני 17 שנים. 2 בספטמבר 2007 בשעה 5:35
