מתחת לפרווה

״ויבחרו בגורל עשרה מתוכם אשר ישחטו את כולם. וכל אחד השתרע על הארץ ליד אשתו ובניו ההרוגים וחיבק בזרועותיו ופשט ברצון את צווארו לשחיטה בידי האנשים אשר מלאו את המעשה הנורא הזה. והאנשים האלה שחטו את כולם בלא רעד. ואחרי כן הפילו גורל ביניהם למען ישחט הנלכד בגורל את תשעת חבריו ואחרי המיתו את כולם יטרוף נפשו בכפו.״

זה אמנם נשמע כמו משו שקשור לדאעש, אבל זה דווקא התיאור של הלילה האחרון של 960 המורדים הנצורים במצדה. יוספוס מספר שאלעזר בן יאיר נשא שני נאומים ששכנעו אותם שמוטב להם להתאבד מאשר לחיות תחת שלטון הרומאים. (או לשמוע עוד נאום🙄)

אני לא בטוח שכולם השתכנעו, ואני די בטוח שאת הנשים והילדים בכלל לא שאלו. בילדותנו לימדו אותנו את זה כסיפור גבורה, אבל בעיניים בוגרות זה נשמע לי די דפוק, ולדעתי מעיד הרבה דברים לא בהכרח חיוביים על התרבות שלנו.

הגענו עם השמש לחניון מצדה מערב ומשם ירדנו בשביל הרץ התלול, דרכו היו עולים השליחים של הפיצה מהמחנה הרומאי למטה לרומאים ששמרו למעלה. הקפנו את מצדה ועלינו את מעלה אלעזר האימתני ששוכן לדרומה וגבוה ממנה ב60 מטר, ומפסגתו השקפנו על מצדה הקטנה והחמודה.







6 שעות של עליות וירידות לא סיפקו אותנו, אז נסענו לנחל רחף (שעה נסיעה דרך ערד והירידה לים המלח רק כדי להגיע ממש קרוב לאיפה שכבר היינו), עלינו שוב את מצוק ההעתקים, ירדנו לקניון המרהיב (לא היה רנואר מן ) ונחנו מעט ליד הבריכות. עלינו חזרה, ירדנו שוב אל האוטו, ואחרי קפה שחור חזק נסענו שוב במעלה הכבישים המפותלים להצטיידות בערד ולקמפינג בכפר הנוקדים המקסים.









הלילה עבר בשלום ודי בנוחות חוץ מחיה מסתורית וחצופה שגנבה את אחד הבגטים שהשארתי קרוב מדי לפתח האוהל.

התעוררנו לבוקר שקט ונעים ונסענו לעין בוקק. טבלנו בגב הצלול ועלינו *שוב* את מצוק ההעתקים בעליה תלולה על גדת הנחל. הנוף והבריזה מלמעלה היו שווים את הכאבים בירכיים ובברכיים, ולאחר שירדנו משם עלינו ברכבל הריק למצדה ואכלנו צהרים בין השרידים העתיקים לבין תיירים צעירים אמריקאים נלהבים וקולניים מדי.

חזרנו תשושות ועם גופות כואבות אבל ככה זה בחיים- עליות וירידות. 👯‍♀️🏜