לפני 4 שנים. 14 בנובמבר 2020 בשעה 11:32
השמיים הכחולים תמיד שם, גם כשמנקודת המבט שלנו הם מכוסים בעננים אפורים ומפחידים. גם ביום סגרירי ואפל, כשהמטוס ממריא הוא חוצה את העננים במהרה ומגיע אל השמיים הכחולים.
העקרון הזה הוא אחד הדימויים שלמדתי בתרגולי הקשיבות, והנמשל הוא שהמוח הוא כמו השמיים, המחשבות הן העננים, ואם נתאמן על לאפשר להם לבוא וללכת נחווה יותר מהשמיים הכחולים, ושזה לא משו שצריך לייצר, הם כבר שם.
לפי אותו עקרון אני די בטוח שהמיניות והיצירתיות שלי גם אי שם, קבורות מתחת לסגרים והגבלות, פחדים ודאגות, משקל עודף ודימוי עצמי חבוט, ייאוש מכשלונות מצטברים, עייפות וחמיצות כללית.
מתחת לכל זה האש עדיין בוערת, אבל אי אפשר להתחמם או להידלק ממנה.
