אוף איזו שינה גרועה. כל הלילה התהפכתי, חרף כדורי הצינון המרדימים. בחלומות הכל היה דיסוננטי ולא בסינק. זכור לי במיוחד חלום שתהום ואני בעיר גדולה דמויית ניו יורק, ונכנסים למרכז קניות דמוי הסנטר, ועושים שם בלאגן גדול והרס, ברוח טובה, כמו בסרט אקשן.
לפחות ההורוסקופ אופטימי, ומבשר לי שהשמש נכנסה למזלי ומעכשיו הכל יהיה טוב יותר, ושהאנרגיה הנמוכה שאפיינה את החודש האחרון (איך הם יודעים?!) תתחלף באנרגית התחדשות ועשייה. בינתיים אני מרגיש בעיקר אנרגיית ישיבה.
אני חושש שתהום קצת מתוסכלת ממני. בכל זאת, בחורה במיטב שנותיה, וכבר חודשיים לפחות שאני לא הגבר המיני היצרי והנועז שהייתי. וזה מתבטא בזיונים, בתדירותם, בעוצמתם. אני יודע שהיא לא ממש מסופקת, וזה מטריד אותי. אתמול היא אמרה לי שראתה עשרה גברים ברחוב שרצתה להזדיין איתם, וכששאלתי למה לא התחילה איתם היא ענתה שהתביישה. אני לא רוצה לשקוע ולהיות תמיד אפוף חרדות וטרדות, אין בזה תועלת במילא, אבל לחרדות ולטרדות אג'נדה משלהן. אני חייב לחזור לעשות פעילות גופנית על בסיס קבוע.
היום אני נוסע שוב למרכז הקשר לפגוש את קופיקו, הפעם אני מכין לבקשתו כנפיים בצ'ילי מתוק. קמתי מוקדם בשביל להספיק לקנות אותן ולשים במרינדה לפני שאני מתחיל לעבוד. אני מקווה שעוד יגיע בוקר שלא ארגיש בו דחף עז ועמוק לחזור למיטה.
לפני 17 שנים. 24 בספטמבר 2007 בשעה 6:54
