מתחת לפרווה

בדרך הביתה, אחרי שחלפנו על פני כיכר הדולפינים ומחסום הקורונה בכביש 12, הרי אילת הקיפו אותנו והתחלתי לבכות. הרגשות העזים שהצטברו כל השבוע הציפו אותי. זה היה כמה דקות אחרי שראיתי את הבובון נעלם מתחת לגלי הטורקיז בדרכו אל היתוש, לראשונה. הוא חגג יומולדת 23 השבוע, וקיבל מאיתנו קורס צלילה לכבוד המאורע.

אילת תמיד היתה משמעותית בשבילי, אבל בשנה האחרונה הרגשות העמיקו מאוד בזכות הצלילות והטיולים, הגיחות בין הסגרים, והמגורים של הבובון שם. לראות את הוד חתיכיותו מתהלך באקווה ספורט מדי בוקר כשהגענו מילא את לבי בנחת ובאהבה. בערב יום ההולדת לקחנו אותו למסעדה איטלקית והחלפנו חוויות צלילה.

השמועות על סגר מתקרב דחפו אותנו להספיק לצלול לפני שסוגרים את האיים הירוקים (ללא הצדקה!). ביום א׳ עשינו את בדיקות הקורונה, ובעודנו ממתינות לתוצאות התקשרו מהמלון שהזמנו (קלאב-אין) ואמרו שהם יהיו סגורים השבוע. אנחנו בדרך כלל ישנות במלונות זולים ובסיסיים, ובקלאב אין היה לנו ממש נחמד בפעמיים הקודמות, עם סוויטות מרווחות ומרפסת ענקית לייבש בה את הציוד, מיקום בסמוך לחוף האלמוגים, וב300 שקל ללילה כולל ארוחת בוקר בקופסת קרטון.

המלון הציע להעביר אותנו לקלאב הוטל או לבטל, ותהום השתמשה בכישוריה המקצועיים המעולים למצוא לנו תחליף, לאחר שהטילה וטו על הקלאב הוטל כי אוכלוסיה ואגדו דו דו. היא מצאה חדרים באורכידאה שהיו רק קצת יותר יקרים מהקלאב אין, וכשהגענו לשם והוסענו עם הטוק-טוק במעלה ההר אל הקבלה, הסתבר ששודרגנו בחינם לרויאל שנגרילה. (פקידת הקבלה פערה עיניים ואמרה לתהום: ״וואו איזה זול יצא לכם!״)

כך בילינו ארבעה לילות במרומי הכפר התאילנדי, עם מיטות ענקיות ומגבות עבות ורכות, מים חמים בזרם שוצף, דק עם נוף מרהיב למפרץ, טרקלין עם פינגר פוד ופינוקים לאורך היום, מוזיקת ג׳אז רגועה (ולפעמים גם ספרדית וצרפתית) ברחבי המתחם, ובופה ארוחת בוקר מגוון ועשיר בתוך מקדש בודיסטי לשפת הבריכה. היה קצת קשה בהתחלה להתרגל ליוקרה הזו, אבל עם כל יום שעבר הרגשתי יותר ויותר בבית. כשנשכבתי במיטה המפנקת בין הסדינים הלבנים והכריות הדשנות עצמתי את עיניי וריחפתי בין אלמוגים ופזיות ים סוף.

הצלילות הלכו ממש טוב, והרגשתי שממש השתפרנו. הצילום עם הגופרו החדשה הוסיף מימד נוסף של התעסקות וסירבול, אבל גם של הנאה, עניין וסיפוק. ישבנו מדי ערב וצפינו מוקסמות בחומר המצולם.

לצלילה הראשונה (ליתוש) נתבקשנו על ידי שטפן, מנהל הדלפק באקווה ספורט, לצרף צעירה יפה עם מבט חולמני העונה לשם ס(נ)פיר שעושה את דרכה לדייבמאסטר וצריכה להעלות את מניין הצלילות שלה.

הקפדנו להגיע לעומק 25-30 מטר בצלילה הראשונה מדי יום כדי לפתח נינוחות בעומק, והשלמנו 12 צלילות מרהיבות ומוצלחות, כמעט ללא ריבים ועצבים. באחת היציאות מהרכב תהום התיישבה על קצה המושב וניסתה להרכיב את המאזן עליה בעצמה (בדרך כלל אני מרים אותו בשבילה). ידה נתקעה בתוך הרצועה והיא היתה חסרת אונים ומשעשעת כמו צב על הגב. ״ממי אפשר עזרה בבקשה?״ היא שאלה בקול חמוד ומחוייך, ואני נעמדתי מעליה בהתרסה ואמרתי: ״לא תהום. בואי נדבר עכשיו על היחסים שלנו ועל ההתנהגות שלך כלפיי״.

עשינו מלאאא סקס, כשהסשן הסאדו לסבי ברביעי היה גולת הכותרת. היא איפרה אותי בהשקעה רבה, הלבישה אותי בחצאית צהובה וגופיה ורודה, הורידה אותי למצוץ לה את הסטראפון וטחנה אותי בתחת עם מגוון אמצעים כשאני עם מצבטי פטמות. ירדתי לה וזיינתי אותה עם הגג פה בדוגי והיא גמרה בטירוף. התלבשנו והלכנו לצלם את השקיעה בדק ולנשנש, וכשחזרנו עשינו סקס ונילי מלא תשוקה, והיא עינתה לי את הביצים בעודה מספרת לי את תוכניותה העתידיות לגבי. גמרתי במזרקה אדירה וברעידות מפחידות.

היא החליפה הודעות עם השולט/מאהב שלה לאורך הימים, ובשלישי בערב גם עזרתי לה לבצע משימה עבורו. הוא רצה שתצלם את עצמה כמגש לקינוח ותשלח לו לפני שהוא מתעורר בבוקר כי בא לו לקום למשו מתוק, והואיל והדבר המתוק היחיד שהיה לנו בחדר זה קלמנטינה (היה גם חומוס וכרוב אדום במיונז אבל איכ)  קילפתי אותה כנחש ארוך ומסתלסל, הצבתי את הקליפה כמו חזיה על פטמותיה וצילמתי. הוא היה מרוצה ושיבח אותה.

ביום שלישי בצהריים אחרי הצלילות נסענו לפארק תמנע למסלול ״קניון הפרצופים״. לתחושתי יש משו קריפי בפארק הזה. תכננו ללכת את השביל הירוק ולחזור את הכחול, אבל כשהגענו למצוק לא ממש מצאנו את השביל הכחול ולאחר התברברות קצרה שבנו על עקבותינו. דמיינתי שכל הפרצופים בסלעים זה אנשים שהלכו לאיבוד ולא יצאו משם לפני החשכה, מה שרק הלחיץ אותי יותר. הגענו בשלום וגם הספקנו לתפוס קשת מוזרה ומרהיבה מעל הפטריה בשקיעה.

ביום חמישי בערב ראינו שהסגר הופך למציאות מבאסת, וזה הכניס אלמנט אקזיסטנציאליסטי לכל הסיפור, של ״אכול ושתה כי מחר נמות״. הצטערנו בשביל העסקים והתושבים האילתים, אותם למדנו להכיר היטב בשנה האחרונה. אני מקווה שזה יהיה קצר, ויהיה הסגר האחרון. בגיחה הבאה כבר נוכל לצלול עם הבובון.

יצרתי פס קול לסרטון (כי אחרת כל מה שהיו שומעים זה את הנשימות דארת׳ ויידר שלי), אז כדאי לצפות עם סאונד.

צלילה נעימה! 🥰🧜‍♀️🧜🐙🦑🐡🐠🐟🐬🏝🏜🥽 💖