רציתי לכתוב על כמה הכל מדכא אותי.
הלקוחות שהולכים ומתחרפנים ואיך שהם נופלים עלי אחד אחרי השני בלי שאני מספיק להתאושש וכמה זה שואב אותי.
הגזענים האנטישמים בארה״ב שיוצאים מהחורים באין מפריע וזוכים לתמיכה מהגזענים הביביסטים כאן ואיך שזו רק ההתחלה ובקרוב יהיה הרבה יותר גרוע.
הסגר השלישי וחצי שאפשר לתהות על תועלתו הרפואית, בעיקר כשהוא נאכף רק איפה שאין תחלואה משמעותית, אבל קשה שלא להבחין בנזקיו לבריאות הכללית ולבריאות הנפש של כלל האוכלוסיה, וגם לשלי.
הימנים כאן ובארה״ב שהופכים כל נושא כאילו הם בעצם הקורבן.
איך שהכותרת הראשית ממש עכשיו היא שהחרדים זועמים שבית המשפט העליון פסק שיהיה מותר להכניס חמץ לבתי חולים בפסח, ושזה אשכרה נושא לדיון.
אבל אני כל כך מעוך, עייף, מדוכא, שאוב, מיואש וחסר השראה שאין לי כוח לכתוב על כל זה.
מזל שבקרוב כל החרא הזה יעלה בלהבות.
הטבע בעולם הזה הרבה יותר מדי יפה וטוב למין הגועלי והמטונף שהשתלט עליו.
