מתחת לפרווה

"מוכרח הייתי לחייך, וכאשר שקעתי בהירהורים, עמדה לפני לפתע אשה יפה במעיל פרווה עטור-הרמלין, השוט בידה, ואני המשכתי לחייך על האשה שאהבתי בטרוף כזה, על מעיל הפרווה, שכה הקסים אותי אי פעם, על השוט ולבסוף חייכתי על המכאובים שלי ואמרתי לעצמי : הריפוי היה אכזרי, אבל יסודי ; והעיקר הוא : נעשיתי בריא...ולכן מוסר ההשכל של הסיפור : מי שנותן שיצליפו בו, ראוי שיצליפו בו.
כפי שהנך רואה השפיעו עלי המכות השפעה טובה, הערפל העל חושי, הוורדרד, נמוג, ואיש לא יוכל למכור לי עוד את הקופים הקדושים של בנארס, כפי שמכנה שופנהאור את הנשים, או את התרנגול של אפלטון, כפי שכינה דיוגנס את הגבר, כבן דמותו של אלוהים."

מתוך ונוס בפרווה מאת ליאופולד פון זאכר - מאזוך


לא רוצה להישלט ולא לשלוט...שכל אחד ישלוט בעצמו וזהו.


...